בס"ד
הייתה חופשת פסח נהדרת. מנוחה, משפחה, חג ועוד קצת מנוחה. וביום ראשון מעבר חד לעשייה (השנה לא קיבלנו את הפינוק המוזר השמור למורים - אסרו חג). המעבר היה כל כך חד עד שביום רביעי מצאתי את עצמי תוהה ברצינות האם עבר שבוע וחצי מאז פסח או כמה ימים בלבד. כל כך לא הייתי בטוח שהלכתי לבדוק ביומן... מעברים.
ביום שלישי ביקר אותנו מנכ"ל משרד החינוך, מנהלת המחוז ומפקחים. מהכנה קדחתנית, לביקור מוצלח מאוד (הרבה בזכות התלמידות שדיברו) עם הרבה מחמאות שנתנו לנו הרבה רוח. למחרת כבר התעסקות עם הביורוקרטיה הכי קטנה, אתגרים שצצים מעבר לכל פינה והניסיון לתת לכולם מענה והניסיון לתת לכולן מענה. מעברים.
לחברה נולד אתמול בן. חבר צעיר נפטר היום...
פסח - חירות. יום השואה - עבדות. והמעבר החד ביותר בשבוע הבא. כהרף עין בלבד מפריד בין יום הזיכרון ליום העצמאות…
בפסיכולוגיה ההתפתחותית שמור מקום של כבוד למעברים. אלו זמנים של קושי ואתגר, אבל מצד שני אלו שלבים הכרחיים להתפתחות. אין קפיצות הדרך. אם לא עברת שלב, אתה לא "אפוי", הוא עוד ירדוף אותך. לא עברת את גיל ההתבגרות בגיל 16, תעבור אותו בגיל 40. פחות כיף.. בכלל היכולת להסתגל למצבים משתנים היא תכונה חשובה ליציבות. לכן, מעברים, טלטלות יזומות וגם פחות יזומות הם סיכון, אבל לא פחות מכך סיכוי. ברמה האישית יש להתמודד. לקבל את הזמן הזה. את הקושי. ולנסות לנווט בתוכו עם כל מה שאפשר, עם כל מי שאפשר. כהורה ומחנך, אני חושב שנכון גם לזמן את האתגרים האלה בצורה שקולה, לא לעטוף. לא לפחד מתלונות. חשוב שיתנסו בטלטלות, במעברים, בקושי, בסוגים שונים של אנשים וסגנונות במקום הבטוח יחסית, לא רק בגלל שאלו החיים שאחר כך, אלא, פשוט כי אלו החיים. נבנים כל יום, מכל דבר. ובכל מצב ובכל סביבה משתנה, אתה צריך לעשות. לעשות את (הכי) הטוב.
איש אמו ואביו תיראו כו'. בזוה"ק שהש"י הוא אביהם של ישראל. וברש"י איזהו מורא לא ישב במקומו כו'. דכתי' מלא כ"ה כבודו. ובוודאי צריכין לידע בכל פעולה ותנועה גדולה וקטנה כי הוא מחיות הש"י ולא לישב במקומו. וז"ש שבתותי תשמורו שהוא ג"כ בחי' הנ"ל לברר מלכותו ית'. כי בשבת בנ"י מעידין על שהש"י בורא עולם ומחי' הכל : (שפת אמת, קדושים, תרל"א).
אם תמיד שאלתם את עצמכם מה המטרה בחיים, למה הקב"ה ברא אותנו ובשביל מה יש תורה, באה פרשת קדושים כדי לענות. היה שווה לחכות מבראשית. (על פי הרב ליאון אשכנזי - מניטו) הקב"ה ברא אותנו ומבקש מאיתנו להיות קדושים בגלל שהוא קדוש. אני קדוש אומר הקב"ה, אז בואו תהיו גם אתם קדושים ונהיה יחד. אחד הפירושים למונח קדושה הוא שהקדושה הוא דבר שהוא הכרחי במציאות. אי אפשר בלעדיו. הקב"ה קדוש. אין מציאות בלעדיו. ואנחנו מצווים להיות קדושים. על גבי המוסר האנושי שצריך להתפתח אנחנו צריכים לשאוף לבוא במגע עם הבורא (השבוע ציינו את יום השואה, היום בו העם שהיה לכאורה הכי מוסרי הגיע לשפל המדרגה).
הדברים האלה של מניטו, מתחברים אצלי למה שכתב ה'שפת אמת'. הקב"ה הוא אבינו. אחת מדרכי כיבוד אב ואם היא שלא לשבת במקומו. אנחנו חיים בעולם שהוא מלא כל הארץ כבודו ולכן אסור לנו לשבת. בעשייה, במנוחה, בצער, בשמחה. כאשר אני מרגיש שאני עוסק בדברים גדולים וגם כשאני עוסק במה שנראה כזוטות. בכל השלבים של החיים מהצד הזה ומהצד השני של המעבר. בכל אלו אסור לנו לשבת. אנחנו צריכים להיות משמעותיים כמו שרק אנחנו יכולים. להביא לכל דבר את כל האישיות שלנו, כי אין עוד אחד כמוכם בעולם כלל.
שבת שלום,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה