בס"ד
אחד מהאתגרים המרכזיים העומדים בפני איש רפואת חירום הוא לזהות אדם הנמצא במצב חירום או מצב המצריך טיפול ולהבדיל אותו מקושי אחר של האדם שאינו מצריך טיפול שאף יכול להזיק לו. צריך לדעת שלפעמים אין מה לעשות בשטח ולהעביר את המשך הבירור הלאה. כשאתה באמבולנס, ברוב הפעמים אין הרבה התלבטות, אדם שמתלונן על בעיה כלשהיא ומעוניין בפינוי יפונה לבית החולים גם אם המטפל חושב שאין בכך צורך.
כשאתה מלווה טיול המצב מורכב יותר. אתה נדרש לקבל החלטות מבלי שיש לך את רוב הכלים המתאימים. אם תפנה את כל מי שמתלונן על על כאבים / חולשה / חוסר יכולת להמשיך במסלול וכד' הרי שחצי מבאי הטיול יעשו טיול סרק לבית החולים. אבל מה אם תפספס? מה אם כאב הבטן שאתה בטוח שנובע מלחץ נפשי הוא בעצם בעיה רפואית אמיתית? פתרון הרמטי אין והמטפלים יצטרכו להמשיך להשען על הידע והניסיון שצברו. עם זאת אני מבקש להדגיש נקודה אחת.
הנקודה היא קודם כל להאמין למטופל. כואב לו באמת. בהחלט יכול להיות שהכאב מגיע על רקע נפשי (הפרעה סומטופורמית), אבל הכאב (או כל הפרעה פיזית אחרת) קיים. ישנה גישה בפסיכולוגיה הטוענת כי ההפרעה מגיעה עקב קושי שקיים אצל האדם שהוא בוחר להדחיק. הקושי מתגבר ומוצא את דרכו לצאת דרך ביטוי פיזי גופני. הטיפול יכול להתמקד במציאת הקושי כדי לשפר את התסמינים הגופניים, אבל ישנה גישה שמתחילה את האבחון והטיפול דווקא מהביטוי הפיזיולוגי. למה דווקא כואבת הבטן? הראש? אסטמה של העור? התעלפויות? ועוד ועוד… הביטוי הגופני קשור לדחק הנפשי והבנתו יכולה להקל על זיהוי הקושי והטיפול שיקל גם על התסמינים הגופניים.
הטיפול יבוא להקל על הקושי, אבל לא מתוך מחיקתו. הקושי הוא חלק מהאישיות של האדם ולא צריך לוותר עליו או להתעלם. דווקא ה"אימוץ" של הקושי יכול להביא להתחדשות. לשמור על ה"אני" ולרתום את הקושי לגדילה והתפתחות.
אז לא. את לא נשארת באוטובוס. את יוצאת למסע. למסע להכרה טובה יותר עם עצמך…
אדם כי יהי' בעור בשרו כו'. כי אחר חטא האדם כתיב ויעש כו' כתנות עור. והוא שניתן להם מסך והסתר בכל דבר כמ"ש בזוה"ק שהוא ממשכא דחויא. ועור מלשון עיור שאחר החטא א"י להכיר האור מתוך החושך רק בעבודה ויגיעה להסיר מסך המבדיל. והנגעים באים רק מכח עור הזה. [...] אך גוף הנגע הוא לרפואה. והנה גזה"כ שטומאתן וטהרתן ע"י כהן. ובשלמא הטהרה ניתן במתנה לאהרן. על כי הנגעים באים על לה"ר ואהרן הי' אוהב ורודף שלום. אך מה טעם שיהי' הטומאה בראיית הכהן. והלא טוב עין הוא יבורך. רק כנ"ל שהנגע רפואה הוא. כדאיתא מצורע מוציא רע. פי' שע"י הנגע נמשך הרע מפנימיות האדם לחוץ… [שפת אמת, תזריע, תרל"ה]
אין משחה נגד הצרעת המוזכרת בתורה. הצרעת היא תופעה סומטופורמית קלאסית [אגב, גם ברפואה היום משייכים למחלות עור שונות גורמים נפשיים]. העור מסתיר את האור שבפנים. החטא, ובכלל הרבה מהעולם הזה, מסתירים את פנימיות האדם. ושהפנימיות נגועה, כשרקוב וקשה מבפנים זה בסופו של דבר יוצא החוצה. ויציאת הנגע החוצה יכולה להיות מנוף לשינוי. להסתכל על הנגעים שבעור / בראש / בבגד / בבית ולחשוב על הנגעים שיש לי עם עצמי / עם הזולת / עם העולם. להסתכל במה הנגעים מתאפיינים ולהבין יותר טוב את עצמי. לקבל את הפגמים שהם חלק מהאישיות שלי, אבל לדעת למנף אותם לשינוי לטובה. זו עבודה קשה להביא לכך שנגעי העור יהפכו לכותנות אור.
תארתי כאן תהליך שיכול להביא לשינוי קיצוני ומצמיח אצל האדם. יצא לי לעבור אותו עם עצמי כמה פעמים. דרך הדחפים והקשיים שלי מצאתי גם דרך לעשות טוב. זה באמת לא היה קל ועדיין לא קל. בנוסף, לבד זה אף פעם לא קל. לבד קשה בכלל להביט על הנגעים שלי ולאבחן אותם, שלא לדבר על הקושי להשתנות.
בשביל זה קיים אהרון. אוהב שלום ויודע לברך את כל אחד באהבה. מדגיש ה'שפת אמת' כי זה שהכהן הוא זה שמכריז "טמא" ולא רק זה שמטהר מעידה על כך שגם החלק הראשון, הקשה והכואב של התהליך מטרתו צמיחה.
זה קשה לבד. מצאו לכם אהרון. אני מכיר אחד לפחות…
שבת שלום וחודש טוב,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה