פרשת צו - פורים תשע"ט

בס"ד

בכל מערכת בחירות נראה שאנחנו, כעם, שוברים את השיאים של עצמנו עם הפלגנות והפירוד. תוסיפו לזה את השימוש הגובר במדיות החברתיות השונות ותקבלו בליל של מה שנראה כשנאה גדולה ועם שעומד להתפרק. הפייסבוק מלא בכיתובי נאצה נגד המתמודדים השונים. כיתובים שרק לעיתים רחוקות מסתתרים מאחורי איזה רעיון. גם האיחודים שנעשים משני צידי המתרס נראים רק כמשהו מלאכותי וטעון כמו חבית חומר נפץ שעוד תתפוצץ אחרי הבחירות. אין כמעט מקום לעיסוק בשאלות יסוד, בתכנים, בערכים וכך אנחנו מוצאים את עצמנו בוחרים שוב ושוב את האנשים שאנחנו רק יכולים לנחש שהם יקדמו את האידאולוגיה שלנו.

ובואו לא נאשים רק את הפוליטקאים והתקשורת, הרי הם מתנהגים כמו שממליצים להם היועצים שלהם שמכירים אותנו יותר טוב מעצמנו. הם יודעים את הלך הרוח שלנו ואומרים להם מה לעשות כדי לצוד את הקול שלנו, את האהדה שלנו. כך שאנחנו אשמים בתופעה הזאת לא פחות מהם. ומנגד, הרי החיים שלנו הרי נראים אחרת. אני אוהב ומכבד את חבריי שמשתפים פרסומי הסתה כנגד ראש הממשלה (וכשאחד מהם פרסם פוסט ענייני כנגד ראש הממשלה חיזקתי אותו על זה גם אם לא הסכמתי לחלוטין), הרי אני מכיר אותם, עבדתי איתם ובחיים זה לא כך. או שאני חי בסרט??

אני מקשיב כל בוקר לשיעורו של הרב שרקי ב'מאמרי הראי"ה' ונדהמתי כשלמדנו את המאמר 'עדלאידע' על פורים שנכתב על ידי הרב קוק לפני כ-90 שנה, אבל אם היו מראים לי אותו מבלי להסגיר את הכותב הייתי חושב שהוא נכתב היום (ההדגשות לא במקור). 

"בימי הפורים האלה, בשעות קשות הללו שיסורים מקיפים וממלאים את כלל ישראל הגוי כולו צרות רבות מבחוץ. ויותר גדולה היא הצרה מפני הצרות הפנימיות שלנו, מפני שנשבת שלום הבית אצלנו, שלום בית ישראל.

נזכר נא את הימים הללו ומאורעותיהם כמו שהם כתובים לפנינו במגילת אסתר, אשר ברוח הקודש נאמרה. ורוח הקודש עומד הוא ממעל לכל חליפות העתים ומלמעלה שלכל שינויי התכסיסים של הדורות. והאמרה הנצחית של "לך כנוס את כל היהודים" היא מוכרחת להחיות אותנו עוד הפעם, ולרוממנו מכל שפלותינו. 

אבל בודאי כאן ישאל מי שיודע לשאול, וגם מי שאינו יודע לשאול: היתכן, עכשו, אתה אומר "לך כנוס את כל היהודים"? כיצד תכניס בכפיפה אחת, במסגרת אחת את כולם, את כל סיעותיהם ואת כל מפלגותיהם, כיצד ישובו העצמות הפזורות על פני כל בקעת הגלות הרחבה, הגלות החמרית והגלות הרוחנית להתקרב אחד אל אחד, להיות לשיעור קומה אחד הנקרא כלל ישראל, העומד לדרוש את חסנו, את תחיתו ואת שיבת שבותו? …"

אז מה? לא התקדמנו כלום ב-90 שנה האלה?? אולי אפילו התדרדרנו??

ממשיך הרב קוק:

"אף אתה אמור לו שהפיזור הזה, גם החומרי וגם הרוחני יש לנו מקום אחד ששם איננו יכול לשלוט עלינו. וכי תאמר הרי אנחנו רואים בעינינו את הצרה הפנימית האיומה, איך שקמים יהודים כנגד יהודים, איך שאחים נהפכים זה נגד זה לזאבים ולנחשים, ואיך זה תאמר: "לך כנוס את כל היהודים"? אמנם כל האומר ששקר בדה המן הרשע באמרו "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד" אינו אלא טועה. באמת מפוזר ומפורד הוא העם האחד, אבל בכל זה עם אחד הוא. ושמא תאמר איך יתכן שיהיו שני הפכים בנושא אחד, עם אחד מצד אחד ומפוזר ומפורד מצד השני. אל תתמה על החפץ. ישנם פלאים בעולם. והעם הזה שכל עמידתו בעולם מרופדת היא בפלאי פלאות, הוא מראה בהוייתו גם כן את הפלא הזה, ובמהותו העצמית הרי הוא עם אחד, למרות מה שהוא מפוזר ומפורד…"

המן היה רשע, אבל לא שקרן. הוא הכיר את היהודים היטב, כמו שהשונאים שלנו היום מכירים אותנו. העם הזה מסוכן מבחינתו בגלל שהוא אחד. אבל יש לו חולשה שהוא מפוזר ומפורד. הפכים שלא הגיוניים שיתקיימו בעם אחד. פלא, אומר הרב קוק. העם היהודי הביא לעולם את בשורת האחדות וזו גם ההתמודדות הקשה שלו. איך לא להיות מפוזר ומפורד. איך לקיים בכל דור את "כנוס את כל היהודים". המפתח הוא להאמין לאבחנה של המן שאמר "ישנו עם אחד". ואכן אנחנו עם אחד ונהיה עם אחד גם אחרי הבחירות. ואת זה צריך לזכור גם בשעת המחלוקת.

אני מאמין בשותפות גורל יום יומית. להשתדל שהחינוך יהיה משותף, ללמוד יחד, לעבוד יחד, להוביל יחד מהלכים חינוכיים וערכיים. להיות מאוחדים בגורל של שותפות כמו שירות לאומי וקידום התחומים של הפרט והכלל וגם הובלה פוליטית משותפת.

ומתוך המעמד של "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", תבא הכרה עליונה למצא את היהודי הבלתי ידוע שבתוכנו, ואח אל אח יתודע, ויד ליד תנתן, וקול גדול ישמע: קומו ונעלה ציון אל בית אלהינו, וכבימי מור והדס יאמר גם היום ישנו עם אחד מאוגד וגבוש עומד בחסנו, לבנות את כל הריסותיו מאוצרו הפנימי הסמוי מן העין אשר בו גנוזה היא הברכה של "לך כנוס את כל היהודים"

ממשיך הרב קוק וכותב שאנחנו צריכים להיות קצת שיכורים. בשגרה אנחנו נוטים לעשות אבחנות וחילוקים - זה "ארור המן" וזה "ברוך מרדכי". זה ערך טוב וזה ערך רע. אלו משלנו ואלו לא. ביום הפורים, בזמן שכרות קלה, ההבדלים האלו מתטשטשים. ושוב עולה המכנה המשותף - "ישנו עם אחד".

השבת והחגים נועדו כדי להזכיר לנו עקרונות יסוד שאנחנו צריכים לקחת לכל ימות השנה. נקח גם את המסר הזה של חג הפורים ואז באמת אפשר יהיה לשיר "מדוע לא יבוא פורים פעמיים בשבוע?"..

שבת שלום,

איתן.