בס"ד
סקופ!! אתם תהיו הראשונים לדעת! (טוב, חוץ מהצוות). לאחר שאני חולם על זה כבר מספר שנים, סוף סוף בשלו התנאים והתקבלו האישורים וב"ה נפתח מגמת נוספת באולפנה - מגמת רפואה (!). מגמה טכנולוגית, מגמה ברמה גבוהה שיש בה פוטנציאל גדול להעמקה בידע וביכולות של התלמידות.
האחריות שלי היא לבנות את התשתית לצמיחה בעצם פתיחת המגמה (כסמל לשאר הדברים שכבר נעשים). האחריות שלי היא לדחוף מעבר לגבולות. תמיד להציב את הרף קצת יותר גבוה. שתמיד יהיה קצת קשה. כמו תמיד, קודם כל כלפי עצמי. לשים לעצמי רף ועוד רף, אפילו אם ההגבהה היא קטנה כל פעם. וגם כלפי הסביבה, זאת שיש לי אחריות ישירה כלפיה - ילדים ותלמידים. ואני חושב שלכולנו יש גם אחריות כלפי הסביבה. כשאני מעמיד לעצמי רף גבוה, עומד בו ומצפה גם מסביבתי הקרובה לעשות כן, מעגלי ההשפעה יכולים להתרחב. מצד אחד לשמור על הצניעות ולא לייצר דחייה, אבל לא לוותר על הדרישה.
ומעבר לרצון שלי לעסוק ברפואה גם בתוך עבודת ההוראה ומעבר לרצון שלי להמשיך ולהגביה את הרף לשם המשיכה כלפי מעלה, עומד גם הרצון שלי לחנך להשתלבות של אנשי אמונה בעולם המעשה. לא רק כדי להתפרנס. כי שם נמצא מעשה בראשית, כי שם נמצא עם ישראל. אני חושב שזה נכון גם ברמה האישית וגם ברמה הלאומית - פוליטית. אם אתה רוצה להוביל, אם אתה רוצה להנהיג, אתה לא יכול להתבדל. כמה שלא תגיד שאתה "כלל ישראלי" ותדבר גבוהה גבוהה בנושא, אם לא תחיה בשותפות אמיתית, בהובלה משותפת, זה תמיד יהיה "לדבר על" ולא "לעשות את"...
תגידו שזה מסוכן. וזה נכון. בעולם המעשה המעורב בכל הגוונים מצויות סכנות ומשיכות מסוגים שונים. אבל הם חלק מהעולם, כוחות בעולם ואין לך דבר שאין לו מקום ואין לך דבר שאין לו שעה. בכל חלק של עולם המעשה ובטח בחלקים השונים בעם יש כוחות ואידאלים שצריך לשלב, שצריך לפעמים להעלות.
אז הגעתי באסוציאציה פנימית מזה שצריך להעלות את הרף, לזה שצריך למשוך למעלה, להנהגה שיש בה את כלל ישראל ועולם המעשה. אולי כי שני אלו מעסיקים אותי הרבה ואולי גם בגלל הבחירות (ספוילר בסוף)..
ויקרא ופ' זכור במדרש ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו… פשוט כוונת המדרש שבני ישראל זכו במעשה המשכן לשמוע דבר ה'. כמאמר ויקרא כו' לציותן על מצות הקרבנות. וקודם החטא היו למעלה מבחינת עשיה. ממש כמלאכים עליונים… ואחר החטא היו צריכין למעשה בפועל. וזה דבר קשה ביותר. וכתיב והידים ידי עשו. ובמעשה יש רוב כח לסט"א להחטיא. ונקראו גבורי כח שע"י הגבורה שכובשין יצרם מושכין כח. כדכתיב כח מעשיו הגיד לעמו. וזה ההפרש בין עליונים שנקראו עומדים ותחתונים מהלכים. בבחי' רצוא ושוב. ע"י שכל הכח בא מהגבורה של כבישת היצר. לכן בהכרח להיות עולה ויורד תמיד. שמזה הירידה בא הכח. וז"ש גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. שא"י עתה לבוא לבחי' קול יעקב עד שגוברין במעשה הידיים של עשו כאמור… (שפת אמת ויקרא - זכור, תרל"ה):
ויקרא אל משה. ורק אחר כך וידבר ה'...
לקריאה הזאת, קריאה כל כך עליונה עד שאפילו לא נכתב מי הקורא, יש כוח למשוך. למשוך את הדיבור ללמד את בני ישראל כיצד מקריבים קרבן, כיצד מתקרבים. אחרי ההתגלות בספר שמות, אחרי הניסים, כיוון של מלמעלה למטה, מגיע ספר ויקרא, הרף עולה, יש קריאה עליונה ואתה, האדם, צריך ללמוד כיצד עולים. מלמטה למעלה. כיצד אחרי הנפילה של החטא מתמודדים עם עולם העשייה. איך מתמודדים עם עמלק. כי כדי לגבור על העמלק, זה הפנימי וזה החיצוני צריך לדעת לעבוד בעולם המעשה. יעקב צריך לדעת לשלוט בכוחו של עשיו. כשיעקב מקבל את כוחו של עשיו, הוא כבר לא יעקב, הוא כבר (מדינת) ישראל.
שבת שלום,
איתן
רק מניח כאן ציטוט - הרב יהודה לאון אשכנזי ("מניטו") 'מספד למשיח' עמ' 67:
"כאשר צד אחד טוען "ישראל הוא דת ובית כנסת" והשני טוען "ישראל
הוא אומה ומדינה" לא תיתכן הבנה הדדית. כאשר נגיע לתקופה שבה
תתאפשר הופעה של מפלגה אחת, שיהיו בה גם דתיים כדתיים וגם
חילונים כחילונים זאת תהיה התחלת התקווה של האיחוד בין יוסף
ויהודה."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה