בס"ד
פרשת בשלח תשע"ט
אני הולך להסתכל במראה. לא בטוח מה אני אראה שם. חשבתי, התכוננתי, בניתי… ועכשיו מביאים אלי את המראה. האם הצלחתי לחזק את מה שצריך ואת מה שצריך לשנות, או שמא, הכל יהיה אותו הדבר? קשה לאנשים כשצופים בהם, בודקים אותם. ולפני הקבלה של המשוב יש מתח. גם לאנשים מנוסים. איך אני נראה?
תעודות. כתלמיד, ברור לך שאתה הולך לקבל משוב מהמורה, נראה שככה זה עבד תמיד. אבל יותר ויותר בתי ספר וביניהם אנחנו באולפנה מבקשים מהתלמידות לכתוב משוב אישי על תהליך הלמידה. איך אני לומדת? מה היה לי טוב? מה פחות? אנחנו רואים חשיבות בכתיבת המשוב הזה מהסיבות של הגדלת היכולת של ההתבוננות העצמית ושיפור הכתיבה הבהירה, אבל מעבר לכך, זו גם ההזדמנות בשבילנו לקבל משוב על התהליכים שאנחנו מנסים להוביל. התעודה היא גם בשבילנו.
אני מסתכל על המשובים של התלמידות. ומעבר לראייה השלמה יותר עליהן, אני מסתכל על עצמי. האם הצלחתי להעביר את המסרים העיקריים שלי? המסר הראשון החשוב הוא - יש לכן אחריות על הלמידה שלכן. והמסר השני הוא - יש לכן יכולות ללמוד, ליצור ולהתקדם בכוחות עצמכן. אני כאן כדי ללמד אתכן כלים ומיומנויות, אני כאן כדי להיות מבוגר משמעותי בשבילכן. אני רוצה להיות פחות מורה שידחוס לכן מידע למוח.
איך אסכם במילים שלי את מה שהן כתבו - איתן, יש לך פוטנציאל (: . אפילו התקדמת במחצית הזאת. עם זאת, יש לך עוד לאן להשתפר. עוד לא השתכנענו עד הסוף שאנחנו יכולות בעצמנו, אנחנו רוצות שתמשיך לדבר, אתה עושה את זה לא רע (די, תמשיכו..).
בסדר, הבנתי. עובד על זה. מקבל על עצמי להשתפר במחצית הבאה. וגם אתם שם, שסיימתם תיכון, כן, גם אתם - צאו לחופשי. תשתחררו מהתלות באחרים. לכו לחצוב לעצמכם את הידע. לכו תבנו איתו חיים.
דבר אל בנ"י וישובו כו'. יש לומר טעם הענין שיציאת מצרים היה' נס שלא בהדרגה. והיא לשעה. ורצה השם יתברך שישאר גאולה זו בעצמות ישראל[...] ולכך צוה שיחזרו ויעלו מעצמותם. ולכך ויצעקו. ולכאורה מאחר שראו נפלאותיו שאין להם שיעור למה יראו. אך כי ידעו שעתה צריכין לגבור מעצמם […] ואפשר זה שכתוב בנ"י טוב לנו עבוד כו'. פי' שחששו שלא יוכלו לגבור מעצמם [...] אך כי רצון הש"י הי' שהם בעצמם ממש יזכו ע"י נס הקדום כנ"ל [...] (שפת אמת, בשלח, תרל"א):
בפסוק ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה כו'. ויאמר משה אליהם הוא הלחם כו'. פי' זה עצמו שלא ידעו מה הוא. הוא הלחם אשר צוה ה'. כי תכלית הידיעה שלא נדע. שכך הי' כל תהלוכות בנ"י במדבר. לכתך אחרי כו' בארץ לא זרועה. וע"ז אמרו כבהמה נמשכנו אחריך. אדם ובהמה תושיע. דרשו חז"ל ערומין בדעת כאדם ומשימין עצמן כבהמה (שפת אמת, בשלח, תרס"ב):
מאות שנות שעבוד ונסיונות של השמדת הגוף והנפש. עשר מכות עד שזה קורה. יוצאים סוף סוף. מיליוני אנשים, נשים וטף. אדם ובהמה רבה. ואז מתקבלת ההוראה - לחזור אחורה לכיוון מצרים. אל פי החירות. מקום עבודה זרה של מצרים. משהו עוד חסר בגאולה הזאת. שמו של הקב"ה נודע ומתגדל בעולם בעשרת המכות. אבל איפה בני ישראל. מה הם עשו כדי לזכות.
שלב הילדות שלכם כעם נגמר, עכשיו מתחילה ההתבגרות. העצמאות. עכשיו תהיו פעילים. חלק מהגאולה. אם תזכו תקבלו גם ניסים. אבל קודם תזכו בעצמכם. קחו איתי ביחד, אומר להם הקב"ה, אחריות על העולם. תגלו שיש חירות בעולם.
זה לא יהיה קל. לפעמים לא ברור. אפילו השם של האוכל במדבר הוא "מן" - מן הוא? מה זה? לא ברור. שמישהו יסביר לנו, שמישהו יראה לנו. הקב"ה מלמד את בני ישראל שני דברים עם האוכל המופלא הזה. לא תמיד הכל ברור, לא תמיד הכל ידוע. ואתם, בני ישראל, צריכים לפתח במקביל שתי תנועות נפש שאינן סותרות. האחת, "ערומין בדעת" - משהו לא ידוע, קדימה, תחשבו, תצרו, תגלו. והשנייה "משימים עצמן כבהמה" - הולכים אחרי הרועה באמונה. אמונה מתוך שימוש בכוח השכל ובשאר כוחות האדם. שימוש בשכל ובשאר הכוחו מתוך אמונה. כי זה כל האדם.
שבת שלום,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה