וארא תשע"ט

בס"ד

וארא תשע"ט

אני חי את ארגון מגן דוד אדום בישראל כבר כ - 25 שנה. הייתי מתנדב נוער, אחר כך עובד בשכר ומזה כ-10 שנים מתנדב בשנית. עשיתי בארגון כמעט את כל תפקידי השטח האפשריים. לא סתם פתחתי במילים "חי" את הארגון. מעבר למשמרת השבועית והחיים בכוננות תמידית לצאת לאירוע, אני חושב הרבה על איך אפשר לשפר ולהעלות את המקצועיות של הארגון ושל האנשים העובדים והמתנדבים בו.

האתגרים שמזמן ארגון העוסק בתחלואי החברה האנושית הם לא פשוטים. לראות אנשים בשפל הפיזי שלהם, בשפל הנפשי שלהם וגם לפגוש את הצדדים האפלים יותר של החברה, העוני, השכרות, הסמים. והלחץ התמידי מהאחריות הרבה על חייהם של החולים והפצועים שנמצאים עכשיו תחת אחריותך. ואם זה לא מספיק, התרבות הארגונית בו לא פשוטה. הארגון היררכי מאוד, נוקשה מאד ואתה כעובד ומתנדב חי בסיר לחץ תמידי. לחיות בסיר לחץ עם אנשים אחרים יכול ליצור חברויות חזקות כמו בשירות צבאי, אבל גם יכול ליצור משקעים לא פשוטים. אני עצמי עברתי (ועדיין עובר, אפילו השבוע) חוויות מטלטלות ופוגעות מצד אנשים בארגון וגם חוויות חזקות ומעצימות של הטבת מצבם של מטופלים וחברויות שקשה למצוא במקום אחר.

רק כשיצאתי ממעגל העובדים של מד"א יכולתי לראות עד כמה הארגון הזה שואב אותך אליו ולוחץ לך על הנפש בשתי הנקודות גם יחד. בנקודת מעגל הגמול במוח, מעגל ההתמכרות לטוב הזה שיש בלהיטיב לאנשים אחרים. וגם בנקודה של הלחץ והכניעה.

ואחרי הכל, אני ממשיך להתנדב שם, כי אני מאמין במטרות הארגון ובעבודה שלו. אני שולח את הבן שלי להתנדב בארגון ומשתדל לתמוך ולעודד גם את תלמידותיי לעשות כן (עם החשש). אבל, אני מקווה שאני מצליח גם לטעת בהם את ההסתכלות המבקרת, הקצת נפרדת, כדי שהלב לא ישתעבד למה שלא כדאי.

מד"א היא דוגמה טובה, אבל רק דוגמה. "התמכרויות" והפנמה מהסביבה החיצונית פנימה תרבויות והתנהגויות זרות המשעבדות אותנו נמצאות במקומות רבים. שמירה על יכולת של מבט חיצוני, על איזו שהיא נפרדות ויכולת בקרה יסייעו לנו לשמור על החירות האישית שלנו ועם זאת, לא לחיות במגדל השן, לא לחיות בהסתגרות, אלא, לתפקד גם בארגונים ובמצבים לא פשוטים מתוך עוצמה.

בפסוק והוצאתי כו' מתחת סבלות כו' והצלתי אתכם מעבודתם. ביאור הענין ב' חלוקות הללו. סבלות פרש"י טורח משא מצרים. כי הנה ידוע שכל עסק עשיות אדם בשום דבר גשמי. נדבק בנפשו קצת הרגש ממעשים אלו. והמעט רשימה שנדבק בעצמות האדם. בעל כורחו צריך הוא לתקנו… ונמצא כי בנ"י לבד שעבדו בפרך. לבד זה נדבק בהם רוב גשמיות מרוב עבודה. וזה טורח משא מצרים. ועל זה הושיע להם הבורא ית' בראשונה. שיוכלו לנקות את נפשותיהם להשליך מעליהם זוהמא זו שנדבק בנפשותם מרוב עבודה. ואח"כ ניצולו מגוף העבודה... ויש לומר שהכל אחד שבוודאי אם לא היה להם שום רצון במעשי מצרים. ממילא לא היה נדבק בנפשותם מעבודתם כלל. והכלל אם באמת לא סבלו ונמאס להם תועבות מצרים ממילא לא הוצרכו לסבול שם התדבקות חומריות המצרים והכל אחד (שפת אמת, וארא, תרל"ח):

לא מספיקה לשון הגאולה "והוצאתי". צריך גם "והצלתי". אפשר לצאת ממצרים, אבל צריך גם להוציא את מצרים מתוך בני ישראל. יותר ממאתיים שנה חיו בני ישראל במצרים, ואפילו שחיו בארץ גושן ואפילו ששמרו על מלבושם ולשונם דבקה בהם העבדות. הנפש היא כבר נפש של עבד.

עבדים לא ברחו ממצרים למרות שלא הייתה גדר אלקטרונית. עבדים לא הרגישו רצון לברוח, הם הרגישו עבדים, הרגישו תלות באדונים. יש צורך להוציא את בני ישראל מתחת "סבלות מצרים" מעצם העובדה שהמצרים הם הדבר שמוכר וידוע, משהו שכבר נסבל.

קשה מאוד להשתחרר מזה. בני ישראל לא יכלו לעשות שום דבר חוץ מלשנות בקצת את מצבם הנפשי. להיאנח. האנחה הפשוטה שאומרת "די, זה לא אני", לא מתאים, אני מישהו אחר, אני רוצה משהו אחר, אני רוצה להיות אני, אני רוצה להיות בן חורין.

וזה מספיק כדי להניע את התהליך הגדול של בחירת משה, שליחתו אל פרעה והוצאת העם ממצרים.

וזה מספיק כדי להניע גם בתוכנו שינוי.

שבת שלום,

איתן