בא תשע"ט

בס"ד

פרשת בא תשע"ט

אחד הדברים הקשים לי בתור הורה ומורה הוא לראות שמשהו עובר על הילדים - תלמידים שלך מבלי שיש לך (לכאורה) את היכולת להשפיע ולשנות. להסיט את המהלך. היחיד, עם ההתמודדויות האישיות שלו, הקשיים, הדוגמות שבהן הוא שבוי. רואה את העולם ככה ולך תשכנע אותו שיש עוד כיוון, שיש גם משקפיים אחרות להסתכל דרכן. וגם הקבוצה, העדר. לראות איך כוחות חיצוניים מושכים אותם (אותנו) והם נמשכים אחריהם, כאשר הקריאות שאני מנסה לקרוא אחריהם, נדמה כי מתעופפות ברוח.

שלא יהיה ספק. יש לי בהם אמונה גדולה מאוד. אני רואה את הכוחות. אולי זה גם מה שמקשה עלי. אולי גם אני מכניס את עצמי לעניין. אני רוצה לראות את השינוי, את הגדילה והבגרות. אני רוצה שזה יקרה עכשיו. כשהם עוד כאן. לידי.

זכיתי לעשות את השבת האחרונה עם רכזי הרמב"ם היומי ולשמוע דברים מפיו של הרב חיים סבתו. מעורר השראה. הצליח לעורר בי עוד דחף ללמוד, עוד דחף ללמד. להכניס לכל לימוד גם רוח. ובשבוע האחרון שאלתי את התלמידות, אם בטרמפ מזדמן ואם בכיתה, ככה קצת יותר מבדרך כלל, על העיסוק שלהן בשאלות אמונה, על הרצון שלהן להתפתח מבחינה רוחנית - ערכית, על הרצון שלהן ללמוד ולקחת חלק גדול יותר בדעת תורה ובכלל בעיסוק של מעבר לשכבת חיי היום יום הכוללת לימודים, חברים וכדומה.

התשובות שקיבלתי השבוע (ובכלל ממה שאני רואה וחווה בשנים האחרונות) עוררו בי דאגה גדולה, אבל גם שמחה ותקווה עצומה. מצד אחד עצבות לראות את העבדות לתרבות זרה שמשטיחה את המחשבה והופכת אותה לרדודה. יותר מזה, עבדות כזאת שגורמת לעיניים להשאר למטה, שמקשה על הרמת הראש וזה אפילו לא כואב וזה אפילו לא מורגש ואולי אפילו נעים.

מצד שני, כוחות פנימיים עצומים. אני לא חושב שהיו לי כאלה בגיל הזה. נהר של לבה פנימי שהיה רוצה מאוד לפרוץ. שאם רק נעזור להן לפתוח את הפתח הקטן הר הגעש יתפרץ ומגדל שראשו בשמיים יוכל להבנות. אני מאמין שהפתח הזה מורכב קודם כל מההזדמנות שנשים בפניהם לשאול וללמוד. ההזדמנות הזאת תלויה בזמינות האמיתית שלנו שלא נמדדת בשעות, אלא, בפניות הלב. הם מזהים את הפניות הזאת. לא ניתן לזייף אותה. נפתח בפניהם את הדלת לקבל מאיתנו את מה שיש לנו לתת. 

הפתח הזה גם מורכב מאמונה אמיתית שלנו בכוחות שלהם, גם אם הם בעצמם עוד לא מאמינים בזה. להעביר אליהם את האחריות. באמת. אחריות על הלמידה, אחריות על הערכים, אחריות על ההתפתחות האישית. נשחרר אותם מהתחושה שהם תלויים בנו, על ידי מתן של כלים ואחריות.

לפעמים נוח להיות עבד. לפעמים גם נוח ונעים לא לשחרר. נשתדל מאוד לא לוותר לכם. צאו ממצרים. הר סיני מחכה שתעלו בו.

במדרש על פסוק ולקחתם אגודת אזוב. פירוש שאע"פ שהם שפלים כמה שכתוב ואת ערום ועריה. מכל מקום ע"י שיתאספו להיות אגודה אחת. מתוך השפלות יבא להם עזר מקודש. כי ביציאת מצרים היה רק התחלה שיצאו לחירות מתחת יד פרעה להיות מוכן אח"כ לכנוס בכלל עבדי ה' בקבלת התורה. וזה הרמז בהזאה על המשקוף ומזוזות. לידע כי עדיין הוא רק התחלה. כמ"ש פתחי לי דרשו חז"ל כחודה של מחט ואפתח לכם כפתחו של היכל… (שפת אמת, בא, תרמ"א):

49 שערי טומאה. ערום ועריה מהמצוות. המדרשים מתארים את הסערה בשמיים. "אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה". למה תעדיף את אלו על אלו?? העבודה זרה של בני ישראל במצרים הייתה העבדות למצרים. התלות המוחלטת בהם. עבד לא ברח. עבד לא רצה לברוח. העיניים למטה. התרבות המצרית שולטת בעולם. טוב להיות חלק ממנה. אבל בפנים, הקב"ה יודע, שזה העם עוד ינהיג את העולם וישמש לו דוגמה ומופת. אבל אפילו הקב"ה בעצמו "אני ולא מלאך, אני ולא שרף" שהתגלה במצרים, לא יוציא את העם הזה לבד. הם יצטרכו לעשות גם משהו מעצמם. קטן בהתחלה. אגודת אזוב אחת. ויסמנו את פתח הבית. מהפתח הזה אנחנו יוצאים. עוד חוששים, עוד מפחדים, עוד לא בטוחים אולי שכדאי. אבל מסמנים את הצעד הראשון שלנו בעולם. כמו תינוק שנולד. פתאום קם העם בבוקר, מתחיל להאמין שהוא העם. ומתחיל ללכת.

שבת שלום,

איתן