בס"ד
פרשת ויחי תשע"ט
בכל מקום שאליו הסתכלתי היה פאר והדר. עמודי שיש ענקיים, אש דולקת במנורות של זהב. מבני ענק מפוארים מצופים בשיש ועוד זהב. הרבה שיש. הרבה זהב. וברקע המולת אנשים נפעמים, מתפללים ומוזיקה. לא, לא דמיינתי. ולא נסעתי לחו"ל. זה גם לא תאור של מישהו מהעת העתיקה. באמת ראיתי את זה.
בית המקדש השני. במלוא הדרו ותפארתו. משקפי התלת - מימד הם הדבר אולי הכי קרוב שאנחנו יכולים להגיע אליו היום בחווית המקדש מבחינת היכולת לראות בעיניים ממש. יום אחר כך, באולפנה, הטקס של עשרה בטבת ניסה לגעת בממשק הזה של בית המקדש וההווה ואיפה (והאם?) זה תופס אותנו.
אבל אני רוצה לדבר על דבר אחד שהיה חסר לי בסרט המפואר הזה במשקפת התלת מימד. עוד לא ראיתי דם. רצפת בית המקדש בהקה מלובן, המזבח היה מצוחצח והכהנים והעם היו בעמדת תפילה או שירה. ככה לא נראה בית המקדש באמת בזמן העבודה. בעלי חיים, געיות ופעיות. תורים ובני יונה. ודם. הרבה דם. לא באמת היה חשוב לי לראות את הדם. מה שהפריעה לי היא התפיסה שלנו היום את עבודת ה' כמשהו סטרילי. שיא עבודת ה' היא התפילה. בתוך בית כנסת. שלא אמורים לדבר בו דברי חול ולא לאכול. חזנות, שירה ותפילה שקטה. בית המדרש, ספר פתוח, נעימות של קושיות ותרוצים.
לא ככה חוו אבותינו את עבודה ה'. היא ליוותה אותם ברצף מרגע הקימה ועד השינה. הם לא חיו את חייהם, עצרו אותם שלוש פעמים ביום ואחר כך המשיכו. הם חוו את הנוכחות האלוהית בכל דבר שעשו. לכן, גם כשאיבדו אתונות הם הלכו לנביא לשאול מה עלה בגורלם.
חורבן הבית והגלות הפסיקו את כל זה. וכדי לשרוד בגלות חכמינו העבירו את עבודת ה' למצב של שימור. עולם הרוח כאילו התנתק מעולם החומר והיווה בעצמו את עבודת ה' כמעט לבדו. עם זאת, גדולי האומה שחיו בגלות ידעו תמיד לאן נכון לחזור. ידעו שהגאולה עוברת דרך ארץ ישראל אבניה ורגבי אדמתה. דרך הפוליטיקה ודרך המלחמות וכמובן שדרך עבודת האדמה. הגאולה הם אמרו וכתבו, היא לא רק התפילה ובית הכנסת. היא הוצאת כלל כוחות החיים החבויים בנו. אפילו שאנחנו עוד לא מצליחים לכוון שהעבודה היא לצורך עבודת ה' וכו', עצם הגילוי של הכוחות שיש בי, עצם היכולת שלי להתחדש, הפלא הזה שיש בכל אחד "פשוט" להתפרנס, היא כבר ההודאה, כבר ההוכחה שיש מנהיג לעולם. שיש בעולם אחדות.
בואו תראו מה יש לכם בדם.
במדרש על פסוק הרועה אותי... הגואל אותי.. הקיש פרנסה לגאולה מה פרנסה בכל יום כן גאולה. ומה גאולה פלאים כן פרנסה פלאים. כנראה שזה יסוד הגאולה לידע כי יש התחדשות בכל יום גם תוך הטבע כמו שכתוב מחדש בכל יום מעשה בראשית וגם הפרנסה שאדם טורח ומוציא הכל פלאים. רק שיש נפלאות מגולים ויש נסתרים תוך הטבע.... (שפת אמת ויחי, תרמ"ב).
אומר יעקב, הקב"ה שנתן לי פרנסתי הוא אותו האלוהים הגואל אותי מכל רע. הפרנסה היא הגאולה. היכולת להתחדש כאדם ולמצוא פרנסה שתספק את צורכי חיי, היכולת להשתמש בכוחות חיי בעבודה היא, אומר השפת אמת, גאולה. הצלחתי להתפרנס ולשרוד בתנאים קשים ומתוך זה הרגשתי את האלוהים הרועה אותי..
האם יהיו קורבנות של בעלי חיים בבית המקדש השלישי? זו כבר מחלוקת שלא כאן המקום להרחיבה. אבל הדם הוא הנפש. ואת הנפש שלנו אנו נדרשים למסור. כל יום. בכל מצב. בבית, בעבודה, בחסד וגם במנוחה.
שבת שלום,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה