בס"ד
מקץ תשע"ט
חופש חנוכה וכל הצפוניים ואנחנו בתוכם יורדים דרומה. שעה לשבת,בלי מחשב (לכן אולי העריכה תצא קצת אחרת) וחשבתי כבר "לצאת לחופש" לשבוע, אבל בכל זאת כמה מילים ומחשבות שמסתובבות אצלי.
"מתייונים" הם קוראים לנו, והאמת שלפעמים אנחנו גם מרגישים ככה. כציבור דתי לאומי, אנחנו פתוחים לכולם. מתפללים כמו החרדים, אך חיי היום יום שלנו דומים יותר לאלה של הציבור הכללי. אנחנו מכירים את ההבדלים ונזהה דתי ממרחק, אבל האם באמת ההבדלים כל כך ניכרים? הלבוש? הסמרטפון? חיי הפנאי?
אני חושב שלרוב אנחנו בטוחים בדרכנו, אבל לפעמים, כשאנחנו עומדים מול המראה, אנחנו קצת לא מאמינים לעצמנו. חושדים שבחרנו בדרך הקלה. אולי אפילו לא הנכונה. אולי נכון יותר להיות כמה שיותר לכיוון החרדי. להתכנס. להתכנס במוסדות החינוך, להתכנס בלבוש, להתכנס בעבודה, להתכנס ולהתבדל.
המתייונים צדקו. בנקודה הפנימית של התרבות הכללית, במיוחד זאת השולטת, מצוי גרעין של אמת. לא סתם תרבות מובילה. צודקים הרומאים בטענתם (לא זוכר כרגע את המקור) שבלי התרבות הרומית ישראל לא היו יכולים ללמוד תורה.
המתייונים טעו. התרבות הכללית לא עושה אלא לעצמה. "שוטים", עונה הקב"ה לרומאים (אבל לא שקרנים), אתם בניתם הכל בשבילכם ועל הדרך תיקנתם את העולם. התרבות המובילה שלנו, העיקרית, היא זו הישראלית, הנסמכת על פיתוחי התרבות.
צדק יוסף. נכון היה להפיץ את מוסר ודרך יעקב דרך התרבות המצרית.
טעה יוסף. אי אפשר לעשות את זה במצרים, שם שולטת התרבות המצרית.
יוסף חזר בתשובה (והעליתם את עצמותיי). יהודה עלה מחטאו. ודרך שניהם תתעלה ותתוקן דרך המשיחים. זה בנו של יוסף וזה בנו של דוד.
ואנחנו, נמשיך ב"ה. עם מה שצריך לתקן בעצמנו. עם מה שצריך ונכון לקחת מהעולם, דרך הלאומיות והפוליטיקה, כי אנחנו מאמינים באחדות.
שבת שלום,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה