בס"ד
פרשת וישלח תשע"ט
כמורה אני נשאל שאלות רבות מדי יום. ובעידן הוואצאפ השאלות לא מוגבלות לזמן הלימודים בלבד (מיתרונות הטכנולוגיה בעיניי). תוסיפו לזה את השאלות של הילדים ושאר האנשים שסביבי ותגיעו לעשרות שאלות ביום. דרך של שאלת שאלות היא אחת הדרכים הטובות ללמידה שעליה גם מושתת כל עולם המחקר. אני רואה חשיבות גדולה בלעודד ילדים ותלמידים לשאול ולשאול. השאלות מעידות על עניין ומפתחות סקרנות, יכולות לימוד ברמה גבוהה וקשר אישי [זה שאני שולח אותם לגוגל, זה כדי לפתח מיומנויות, לא להתחמק…]. "אני מטיל ספק, משמע אני קיים" כתב הפילוסוף רנה דקארט.
וגם אני שואל את עצמי שאלות. המון שאלות. כל היום. כל הזמן. ואני באמת משתדל גם לענות לעצמי. סך הכל זה אני. לא נעים. אם כי אי אפשר לשקר… נשים בצד את השאלות הטכניות ואשאל את עצמי, אילו שאלות אני שואל את עצמי?
שאלת ה"מי אני?". אני חושב שסך הכל די פתורה אצלי. זה לקח זמן, היו כאבים, אבל היה שווה. מי אני האישי, מה התכונות החזקות שלי, כאדם, כאבא, כבעל ואילו תכונות אני צריך לחזק ומי אני המקצועי (מורה באידאל, כבר לא רופא מתוסכל).
הרבה מהשאלות האישיות הן שאלות על מה שעשיתי. אלו השאלות הנוקבות, המבררות. לא עושה עם עצמי הנחות, לא מקבל הקלות. מציק בלי סוף. למה עשית ככה? זה היה טוב? זה היה מדויק? אולי מישהו נפגע? אולי זו הייתה טעות אחת גדולה???
ויש גם את השאלות על העתיד. לאן אני הולך? לאן אני הולך כאדם, איך נכון להתפתח. לאן אני הולך כמורה. מה לעשות? אני יכול להמשיך ככה? מה נכון?
השאלות הללו גוררות גם ספקות גדולים שיכולים להביא לידי חולשה. השאלות האלו גוררות גם תשובות. והתשובות מזמנות מאבקים פנימיים. על מה טוב, על מה נכון. האם לעשות או לא לעשות. נראה לפעמים שגם את השאלות וגם את התשובות מוביל החלק בי שמושך למטה. שדרך שאלות ענייניות לכאורה הוא מוביל להתחמקות, לחוסר עשייה או לעשייה של דברים שאני לא באמת מאמין בהם.
שאלות הן דבר גדול. בלי שאלות פנימיות האדם הוא סתמי ובלי יכולת להתקדם. אבל צריך לאבחן היטב מה המניע של השאלות, מאיפה הן באות ולאן הן הולכות.
אא"ז מו"ר ז"ל פי' על פסוק ושאלך למי אתה כו'. כי גם היצה"ר שואל השלוש שאלות שבמשנה 'מאין באת, לאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון' כדי להביא דאגה ועצבות. וצריכין להתחזק ולהשיב אליו לעבדך ליעקב. ע"י הביטול לכלל ישראל שחביבין לפניו ית'. מנחה הוא המעט שבא במסירות נפש חשוב לפניו ית' כמה שכתוב מי דרכו להתנדב מנחה עני מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו. לאדוני לעשו ע"י עבודה רבה נגד היצה"ר חשוב לפניו ית' כל מה שבנ"י עושין אף מעט כמו הרבה עכ"ד. ויש להוסיף וגם הנה הוא אחרינו קאי על השי"ת שצריך האדם להתחזק בזה כי השי"ת מסייע לאדם...(שפת אמת, וישלח, תרל"ה):
אמר אמר קרא (בראשית לב, כו) בהאבקו עמו... רבי שמואל בר נחמני אמר כעובד כוכבים נדמה לו… רב שמואל בר אחא קמיה דרב פפא משמיה דרבא בר עולא אמר כת"ח נדמה לו… (בבלי, מסכת חולין, צא.).
עקביא בן מהללאל מדריך אותנו במסכת אבות (ג', א') לשאול את עצמנו כל הזמן שלוש שאלות יסוד. אם נקפיד לשאול אותם לא נבוא לידי חטא. מי אנחנו? מאיפה באנו? ולאן אנחנו הולכים? התשובות יובילו אותנו לידי ענווה ולידי יראה. מלמד ה'שפת אמת' כי יעקב שולח את המלאכים לפניו ומכין אותם לאותן שלוש שאלות בדיוק שיישאלו על ידי עשיו. אותן שאלות. אלא, שהדרך בה נשאלת השאלה והמטרה שלשמה היא נשאלה הם להביא לידי עצבות ויאוש. מי אתה בכלל? מאיפה באת לי פתאום? לאן נראה לך שאתה הולך???
אותן שאלות. שאלות נוקבות עד העצם. עד עצמיותו של האדם. וכיוונון הנפש של האדם, תנועת החיים שלו ייתנו תשובות שונות. ואולי אפילו את אותן תשובות ממש, אבל שיובילו לכיוונים אחרים לגמרי. לכיוון של יאוש ועזיבת הכל, כי מי אני בכלל? או לכיוון של עשיית הטוב כפי כוחי בלי חטא, כי לכך נבאתי וכך צוויתי ומי אני בכלל?
מפרש הרב אשל"ג את הגמרא במסכת חולין כי השר של עשיו שנמצא בכל אחד מאיתנו יכול להגיע בתחפושות שונות. יכול להדמות כגוי שישאל את אותן השאלות ויגיע למסקנה שלא כדאי לעשות. שלא כדאי להתקדם. אבל הוא יכול גם להדמות כתלמיד חכם שהמסקנה שלו תהיה - תעשה רק את זה, תתמקד רק בדבר אחד. זה דבר נעלה והדבר שני לא וכך לפסול עשייה במקום אחר. במוקם פחות נוח, במקום פחות "קדוש"..
וצריך להאבק. כל הלילה. כל זמן שהוא לילה. צריך למסור את הנפש. אבל אתם לא לבד, אומר לנו יעקב. אני מאחוריכם "ואמרת לעבדך ליעקב". אני כבר לימדתי אתכם איך להאבק ולנצח. ומוסיף ה'שפת אמת' שכשמוסרים את הנפש, כשעושים, גם הקב"ה מגיע לסייע "והנה גם הוא אחרינו".
שבת שלום,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה