בס"ד
נח תשע"ט
שאלת הגבולות היא אחת השאלות המורכבות ביותר בחינוך. בוודאי בדור הזה. הפתוח יותר. החצוף יותר (?). באמצע המאה הקודמת, כתגובת נגד לחינוך הבריטי הנוקשה, ההיררכי מאוד, התפתחה תרבות חינוך אמריקאית בה התבטלה ההיררכיה והמושג "שוויון" השתלט על השיח. בשם ההתנגדות לנזקים הגדולים וחוסר ההתאמה של החינוך הבריטי לעולם המתפתח, הגבולות נפרצו כמעט בבת אחת. ההורים הפכו (או לפחות ניסו) לחברים של הילדים שלהם. לילד, שכבר היו עשרה חברים, נוספו עוד שני חברים נחמדים, אבל את הוריו הוא איבד.
בשנים האחרונות נושא שמירת הגבולות עולה מחדש, שוב, כתגובת נגד או תגובה ממתנת של החינוך הליברלי, הפתוח. סופר נני בגרסותיה השונות מסתובבת בכל הארץ ומנסה להחזיר לילדים את הוריהם. אז איך מחנכים עם גבולות בעולם בו הגבולות הפיזיים מתמוטטים וכבר אין חשיבות כמעט מאיזו ארץ אתה? שפה בינלאומית של טכנולוגיה ומחשוב, מטבעות וירטואליים אחידים ואת האוניברסיטה ומשרד העבודה שלך אתה יכול להכניס לכיס.
על הפרטים אפשר לדבר שעות. אני מבקש לנסות ולחשוב על נקודה אחת, שינוי אחד, שיעשו את ההבדל. הפרטים אמנם חשובים, הניסיון למצוא כללים וכלים להתמודדות שיאפשרו להצמיח ילדים ותלמידים צריכים להביא לידי מחשבה ובחינה כל הזמן. אבל אני דווקא מחפש את את הלך הרוח שלי, את המקום הנפשי בו אני צריך להיות כדי להצליח לשלב נכון את הגבולות הנצרכים לכל אחד מאיתנו כדי להתפתח באופן יציב ואת החופש כדי לפתח את האישיות הפרטית, את היצירתיות, את כוחות הנפש הייחודים של כל אחד ואחת. איך עושים את זה במסגרת משפחתית? איך עושים את זה במסגרת חינוכית גדולה? ובכלל כדי להשפיע על הסביבה שלנו?
הפכתי בשאלות האלה הרבה. ועודני הופך. אבל, מה שראיתי נכון בעיניי ומה שמצאתי כפעולה החינוכית בעלת המשקל הרב ביותר היא למצוא חן. להמציא חן. להביא לכך שהבית ימצא חן בעיני הילד, בית הספר בעיני התלמיד. לא להתבלבל. כדי שאני אמצא חן בעיני מישהו אין זה אומר להתחנף. אין זה אומר לקנות את הילד שלי בממתק ולא את התלמידים בצ'ופר אחר או להסכים עמם בכל דבר. כמו שאני רואה את זה מציאת חן היא שדר. שדר שיש כאן משהו אמיתי, שדר של נתינה, של קבלה, של אפשרות למפגש, של אפשרות לתיקון. כשאנחנו פוגשים אנשים שמוצאים חן בעינינו, כשאנחנו נמצאים במקום שמוצא חן בעינינו אנחנו מתחילים לחשוב שגם אנחנו כאלה. גם אנחנו יכולים להיות טובים יותר, נותנים יותר. שגם הרוח שלנו יכולה להיות כזאת, גם אנחנו יכולים להיות אנשים טובים יותר.
אחרי שנמצא חן גם גבולות שיהיו מאוד ברורים ייראו אחרת לגמרי.
ויקרא שמו נח כו' זה ינחמנו. ואיתא שנולד מהול. כי על ידי חטא האדם נמשך הערלה ומכסה על בשר הפנימי ומזה בא כל הקללה מעשינו ועצבון ידינו כמו שכתוב בעצב תלדי בעצבון תאכלנה והכל ענין אחד ע"י שנתערב פסולת במזון גם הזרע יש בה פסולת. ונח שנולד מהול הכירו בו הצורה הפנימית אשר שם צוה ה' הברכה... וזה הנחמה שיצא ללמד על הכלל כולו. ונודע אשר תחת הערלה נמצא אור גנוז. ולכן נח מצא חן בעיני ה' שעל הצורה הפנימית חל החן... (שפת אמת, נח, תרס"ב).
אדם הראשון חטא. האדם ממשיך לחטוא. והחטא מפריד. החטא מכסה. ההשפעה של המעשים מחלחלת פנימה. לטוב ולמוטב. העולם, טרם ימיו של נוח הלך וכוסה במסך שהפריד בין אדם לאדם ובין אדם לאלוהים. ונוח מצא חן. נוח הקרין לסביבה שלו את החן. והחן מביא לנחמה. אפשר יהיה להשתחרר מהקללה, אפשר יהיה להסיר את העורלה, להסיר את המפריד, כי אם נוח כזה, גם אנחנו יכולים. נוח הביא נחמה שנתנה לעולם סיכוי להתחיל מחדש. כדי להמשיך ולרומם אותו צריך להיות אברהם, וזה כבר בפעם אחרת...
וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם (משלי ג', ד')
שבת שלום,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה