בס"ד
נצבים תשע"ח
חמש דקות ביום. זהו. זה מה שצריך. זה מה שמספיק. חמש דקות ביום של תרגילים ולא יכאב לי הגב. חמש דקות ביום. רוב הזמן יש לי מלא תירוצים. כשאני כבר מגיע לשעת לילה מאוחרת והשטיח מסתכל עלי וקורא לי לבוא וקצת למתוח איברים, אני מסתכל עליו בחזרה ושואל אותו - עכשיו נזכרת? כבר מאוחר! דבר איתי מחר...
ויש ימים שאני דווקא מצליח. שההבנה מהו הדבר הנכון, או פשוט הכאב מביאים אותי אל השטיח והתרגילים. ואז מציפה אותי ההתנגדות של השרירים שהיו רדומים תקופה ארוכה. זועקים שאפסיק. מציפים את הגוף בהתנגדות.
יש באמת מי שלא רוצה ללמוד? יש באמת מי שלא רוצה להיות חלק, להיות שייך? יש מי שבאמת רוצה להיות חסר יכולת וחסר מעש, שיעשו את הכל בשבילו? לדעתי לא. אבל זה מצריך מאמץ. לכל אחד יש הנקודות האלה בהם הגוף והנפש זועקים לו לעצור. מסבירים לו כמה הוא לא יכול. איך הרעיון הזה שהוא חשב עליו או חשבו בשבילו, ממש ממש לא מתאים לו. הקושי מגייס את השכל שמסביר לו ממש טוב, כמה דווקא המאמץ הזה הוא טעות. לא שיש לו בעיה להתאמץ כמובן, אבל דווקא המאמץ הספציפי הזה לא נכון לו...
אני רואה את זה על עצמי. אני רואה את זה אצל הילדים שלי והתלמידות. רואה את המאבק בעיניים ומנסה להיות שם בשביל לעזור להסיר את החסימות. כי כשלא מרגישים את החוסר, כשאין כאב, קשה אפילו להרגיש את הצורך בשינוי. מנסה לעזור לגלות את מה שבאמת, כבר ידוע.
ובמדרש כי המצוה הזאת כו' ברכת התורה לפניה' ולאחריה... ורק בנ"י ניתן להם הכח ורשות בפיך ובלבבך לעשותו פי' לעשותו קרוב. וצריך האדם להכין עצמו מקודם דבר מצוה או תורה ע"י הברכה שמתבונן שהוא ציוי השי"ת ושזיכה אותנו להיות דבקים בו ובתורתו. וע"י הרצון יוכל לעורר ולפתוח פתח להתקרב אל המצוה כנ"ל. וזה הברכה שמקודם. ופי' לא נפלאת היא שלא יעלה ע"ד האדם שא"א להשיג כלל בתורת ה'. ולא רחוקה היא שיוכל להשאר אצלו הארת התורה ומצות לעולם. וזה ברכה שלאחרי' להיות נשאר אצלו ההארה… (שפת אמת, נצבים, תרל"ג).
מצוות בכלל ואני חושב כי במיוחד מצוות התשובה, מצריכות מאמץ. מצריכות כוח. למשל, יש לי חבר, ממש לא אני, מישהו אחר לגמרי, שקשה לו לקום בבוקר לתפילה, שלא לדבר ל להתרכז בה.... המצוות אמנם טבעיות לנו באופן נשמתי, אבל לא לנפש ובוודאי שלא לגוף. לא קל להתנגד לנפש ולגוף. מלמד אותנו ה'שפת אמת' דרך, "טריק", כדי להצליח - לברך על המצוות לפני ואחרי.
הברכה שלפני היא להתבונן במצווה, להתבונן בעצמי ולגלות את הרצון. לנסות ולחדור מבעד לקליפות המסירות ולראות שאני באמת רוצה. ובהסתכלות מבעד לקליפות רואים את האמת - "לא נפלאת היא". לא פלא גדול ובלתי אפשרי. קצת כמו שמגלים איך קוסם עושה קסם שנראה בלתי אפשרי, אבל כשמגלים את הסוד מבינים שזה קל. כשמגלים את הסוד שבתוכי אני כזה, שאני באמת רוצה, מגיעה המוטיבציה לעשות וכך יותר קל.
ולברך אחרי. לקחת את רגע ההצלחה ולהמשיך אותו. להתמיד. "לא רחוקה היא" האפשרות הזאת. לעשות את השינוי האמיתי. כשראיתי שאני יכול, כשראיתי שבאמת אני רוצה, כשגיליתי את ההארה הזאת, אני כבר יכול להשתמש בה כדי להמשיך אותה בכל מעשה. יום. יום.
שבת שלום,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה