בס"ד
שלח תשע"ח
על דבר השליחות.
"יוצאים לשליחות". נראה כי ישנם אנשים ש"עושים" שליחות, תפקיד מסוים. זמני. תמיד חלמתי לצאת לשליחות בחו"ל. זה משהו גדול. כנראה זה לא יקרה. "להאשים את השליח". "אני רק השליח". אלו ביטויים המדמים את השליח לאדם העושה תפקיד חסר משמעות, מתווך בין השולח, זה שנותן, זה שפועל, לאדם המקבל. אז מה זה להיות שליח? תפקיד שיש בו מסירות והקרבה או תפקיד טכני של העברה? האם יש זמן שבו אפשר לצאת לשליחות ואם פספסתי אז זה כבר אבוד?
שליחות היא לא תפקיד. שליחות היא תודעה. והתודעה משלבת את שני האלמנטים האלה של השליחות. בתודעה, אני מצד אחד מרגיש שבכל מה שאני עושה אני שליח. שליח שיוצא ופועל ומקריב ומשפיע ומנסה לשנות את העולם. ועם זאת אני בתודעה של "אני רק השליח". האמת היא לא שלי. אפילו מקור הכוחות לעשייה הם לא שלי. אני רק מעביר, אני רק הצינור. ולכן השליחות אינה תפקיד שאני עושה בזמן מסוים, אלא, המצב הנפשי איתו אני עושה כל דבר בחיים. כל תפקיד, כל עבודה, כל עיסוק.
אני השליח! אני באתי לשם מטרה נעלה! באתי לשנות!
אני שליח, רק באתי להעביר את מה שביקשו ממני, זה לא ממני…
"... בשליחות מרגלים דיהושע ותצפנו כו' שפינחס לא הי' צריך להסתיר שנק' מלאך כו'. העניין הוא כי המלאך אין לו רק השליחות לכן נקרא מלאך. כמו כן כל עובד ה' הכהן גדול והנביאים שנק' מלאכים הוא ע"ש הביטול כל הגוף אל השליחות כמ"ש נותנים נפשם בשליחותם. דבר נקל לאדם להיות כמלאך...
פסוק והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה. סמיכות הפרשה למרגלים...דור המדבר היה בחינת משה רבינו ע"ה שהוריד להם תורה ומן לחם מן השמים. ובחינת א"י היה לחם מן הארץ… כי חשוב לפניו ית' מה שמרוממין בחינת השפלות אליו ית' שבעבור זה הי' כל ירידת האדם מעולם העליון לעוה"ז…" (שפת אמת, שלח, תרמ"א)
למלאכים אין כלום משל עצמם, הם רק שליחים. שליחים מושלמים. אבל רק שליחים. לבני אדם לעומת זאת קשה להיות שליחים. קשה להיות שליח כמלאך היודע שאין לו שום דבר משל עצמו, אלא, רק השליחות מאת הקב"ה. קשה לו להיות שליח בכל דרכי העולם הזה, גם בדברים הנראים לפעמים שפלים. כסף, עבודה, יצרים, שגרה.
איזה מזל שאנחנו לא מלאכים.
לקום בבוקר. כל בוקר. ולהיות שליח.
שבת שלום,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה