בס"ד
חקת תשע"ח
אירועי שיא. מסיבות. ברכות. תודות. הכל נראה נפלאה באירועים האלה. כל הטוב יוצא החוצה. לא בציניות. לא מתוך נימוס. תחושה אמיתית. הלב מתרחב. מה מתרחב, יוצא - נשפך...
והפלא. איך אותם אנשים, אותו דפוס התנהגות בדיוק שלאורך ימי השנה מכניס אותך לפעמים התמודדות, לקושי, איך אותם הכוחות בדיוק מתגלים ביופים.
דיבור שהיה מורכב, שהיה בוטה ומתריס הופך להיות דיבור פתוח ואמיתי. התכנסות פנימית וחוסר שיתוף הופך להתבוננות פנימית והפניית הטוב כלפי האחר. התנהגות שנראתה קפדנית, דורשת, אולי אפילו שהתפרשה כנקמנות, מגלה את העקביות שבה ואת הרצון להצלחה של הזולת. ברגעים האלו בהם הכל נראה טוב, אני שואל את עצמי, אולי התעקשתי יותר מדי, אולי שפטתי לחומרה. ובעיקר אני שואל את עצמי, האם בתוך היום - יום, לא ברגעים הנוצצים והנקיים, האם בתוך ההתעסקות ב"קטנות" החיים, האם אז ראיתי באמת את הטוב מאחורי ההתנהגות של מי שסביבי? האם ידעתי לזהות את הכוחות באותם הרגעים ולא רק בדיעבד?
אני חושב שדווקא הרגעים האלה צריכים לחזק אצלנו את ההבנה שהעבודה היום יומית, השגרתית, האפורה היא זו שבונה את הרגעים הנוצצים. התעקשות על עקרונות, על ערכים גם במחיר של התמודדות, הם אלו שיביאו בסופו של דבר להכרה בכך שהרצון להיטיב הוא זה שהוביל להתנהגות הזאת. ומצד שני שהבזקי הנצנוץ מהאירועים האלו ילוו אותי בשגרה, לזכור, לבחור לראות ממש את הטוב, את הכוחות שקיימים במי שסביבי ולאור זה לפעול את כל הפעולות הנחוצות.
אני רואה אתכם כל הזמן. קבלו חיבוק וירטואלי.
"בפסוק עשה לך שרף כו'. במשנה וכי נחש ממית וכי נחש מחיה? אלא בזמן שמסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין לבם לאביהם שבשמים מתרפאין. וקשה היה צריך להיות הסתכלות לשמים בלבד למה נחש נחושת. אכן באמת היה הנחש מסוגל לרפואה זו ששם הקב"ה בו רפואה זו וכמו שכתב רמב"ן ז"ל שדרכו של הקב"ה למתוק מר במר... שם הקב"ה כאן להיפוך שע"י הראיה יתרפאו ע"ש…" (שפת אמת, חקת, תרל"ו).
שואלת המשנה - הנחש ממית? הנחש מחיה? איך אותו נחש ארסי יכול לרפאות? ומי חשב לשים את הנחש כסמל עולמי לרפואה? עונה המשנה - זה לא הנחש, זו כוונת הלב. אבל אם צריך רק את כוונת הלב, שואל השפת אמת, למה צריך נחש נחושת? תן להם סידור או פרקי תהילים!!
ועונה על פי הרמב"ן שדווקא דרך הטבע, דווקא דרך ההתבוננות במה שנראה לנו כהפכים בעולם החומר, דווקא דרך סתירה זו נבין שהמציאות היא אחדותית. אותו ה-אחד הוא זה שפועל בעולם. ממית ומחייה. הכוונה של האדם היא זו שיכולה להשתמש בארס הנחש כדי לרפא. לא להסתכל על תוצאות - הנה הנחש ממית, אלא, להסתכל על תהליכים, על כוחות. להבין כי יש לנו בחירה כיצד לפרש את המציאות וכיצד לפעול בה. לקחת את הארס - ולהיטיב.
שבת שלום,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה