בס"ד
במדבר - שבועות תשע"ח
לעשות חסד. ברור מאליו. מי חושב שלא? במיוחד אנחנו. הציבור שלנו. בני עקיבא. בבית. בישיבה. באולפנה. בנוער. חסד זה אחד מאבני היסוד ואין על זה בכלל שאלה. אלטרואיזם (נטייה, רצון או תכונה של עזרה לזולת, המתבטאת בהתנהגות המסבה טוב למישהו אחר ללא תמורה - ויקיפדיה) זה כאן. ושבועות הוא חג החסד והתורה - תורת חסד על לשונה. וחסד.. וחסד..
יש דבר כזה בכלל? שאלתי / הטחתי השבוע בתלמידות. אנחנו באמת עושים דברים ללא תמורה? הייתי מעביר זקנה את הכביש אם לא הייתי מרגיש עם זה טוב? אם לא היו רואים אותי? מה עושה לי בפנים כשאני נותן צדקה או עוזר לזולת? בואו לא נשקר את עצמנו, טוב? הרי אם לא היה יוצא לנו מזה רווח כל שהוא, בין אם כספי ובין אם חברתי או אפילו אותה הרגשה פנימית טובה, האם היינו עושים את כל המעשים הטובים האלה?
כל עולם הטבע הוא חוסר חסד מוחלט. הנטייה של כל פרט לשרוד ולהעביר דווקא את הגנים שלו לדור הבא היא כל כך חזקה שהוא מוכן לצאת למלחמה לחיים ולמוות בשביל זה. יש אמנם כמה תופעות טבע מעניינות הנראות כמו אלטרואיזם בטבע - פרטים בלהקה מוכנים לדאוג לצאצאים אחרים, להביא מזון ואף להקריב את חייהם לטובת הקבוצה, אבל חוקרי התנהגות בעלי חיים כבר מצאו הסברים שונים לתופעה. אם בעובדה שהדאגה לאחר היא רק לאותו אחר קרוב שהגנים שלנו משותפים (ראו הגן האנוכי - ריצ'רד דוקינס) או בכך שכל המטרה של הפרט הנותן היא לבסוף לקבל (ראו עיקרון ההכבדה - אמוץ זהבי).
האם האנושות היא באמת כל כך שונה מחיות הבר, או שתחת המעטה של התרבותיות (שגם משרתת איזו מטרה) נמצאות חיות פרא המוכנות לעשות הכל, אבל הכל, כדי לשרוד וכדי להעדיף את הצאצאים שלי על פני כל השאר? דוגמאות מההיסטוריה לא חסרות, אבל אני לא רוצה לנתח דמויות או עמים מהעבר, אלא, לשאול את עצמי, הרי אם לא היית נהנה מהנתינה, מרגיש טוב ממנה, אולי לא היית נותן? אז איפה החסד הגדול?
לקבל כדי לתת
הרב אשלג מברר את התפתחות תודעת החסד באדם עם השלבים ההתפתחותיים שלו. התינוק מקבל ורק מקבל. הילד מתקדם למעלה בה הוא כבר נותן, אבל רק בשביל לקבל (אם תסדר את החדר, תקבל…), בשלב הנערות יש לכאורה המעלה הגדולה ביותר, תחושה שצריך רק לתת ולתת, שלקבל זה רע. אבל נותן מוחלט יש רק אחד והרגשות הסותרים של לקבל ולתת יוצרים בסופו של דבר משבר. המשבר יכול להוליד את המדרגה האחרונה - מדרגת הבוגר. הבוגר יודע להעריך את חסרונותיו ואת יכולותיו. הוא יודע שהוא חייב לקבל. שהוא צריך לקבל. אולי אפילו שמגיע לו לקבל. אבל התודעה של הקבלה היא כדי שאוכל לתת. כן, אני עושה את מה שעושה לי טוב - ואז אוכל לתת. אני עובד בעבודה שטובה לי, אפילו שתכניס לי יותר כסף ויותר יוקרה. אני רוצה להתמלא, להרגיש טוב. ואז - אוכל לתת. זו התודעה.
אימוץ התודעה הזאת יעשה אותנו לאנשים טובים יותר. גם ביחסים בחברה וגם ביחסים זוגיים. אני צריך ורוצה לקבל ממך - בשביל לתת לך. והיא רוצה וצריכה לקבל ממני - כדי לתת לי. המעגל הזה יוצר מעגל חסד המאפשר לסדוק את הגבול בין בני אדם ולאפשר מיזוג - מה שמכונה אהבה.
רות עושה חסד עם נעמי שעושה חסד עם רות שעושה חסד עם בועז שעושה חסד עם רות, כולם נותנים, כולם מקבלים ויוצרים מעגל חברתי כל כך חזק שכבר לא משנה מי ילד את הילד פיזית. יולד בן לרות, יולד בן לנעמי.
התורה נתנה במדבר. מקום פתוח. שומם. ריק. צא למדבר. תתמלא. ורק אחר כך תוכל להיכנס לארץ - לעשות, לתת.
לך למדבר. כל אחד יכול.
שבת שלום וחג שמח,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה