בס"ד
פרשת בהר תשע"ח
מה נשמע?
מה נשמע?
דבר נפוץ הוא במחוזותינו כי לענות "מה נשמע?" לשאלה - "מה נשמע?" מקובלת כתשובה. לפעמים מסתפקים אפילו רק בתשובה "ברוך ה' " (כאילו שזה נותן מידע מה שלומי). אפילו התשובה הקלאסית של ילדים ונוער כששואלים אותו איך היה בבית ספר / בטיול וכד' והם עונים - "בסדר" היא כבר תשובה עם יותר אינפורמציה משתי התשובות הקודמות…
אפשר לפטור את התופעה כאיזו אמירה נימוסית בלבד בזמן מפגש וזה סביר. אבל הקלות והמהירות שבה אנחנו פוטרים את עצמנו מהתעניינות כנה ואמיתית במה שקורה לאחר היא תופעה שראוי לשים אליה לב.
אבל זה יותר מזה. גם בני חברים ממש - "אח שלי" / "אחותי", קיימת התופעה הזאת. כן, אנחנו יוצאים, לומדים, מבלים ועובדים יחד. טוב לנו ביחד. אבל, האם אנחנו באמת מנסים לשים לב למה שעובר על הזולת. האם אנחנו מנסים לראות מה עובר על השני לא מנקודת המבט שלנו? אלא, מה טוב בשבילו? טוב באמת?
עוד יותר מזה. מה התפקיד שלי בתוך מה שעובר על השני? מה אני בכלל יכול לעשות? האם יש לי את הכלים לעזור לו? האם יהיה לי הכוח לזה? וגם - האם אני אעז?
ויותר פנימה. בהינתן המצב הזה, האם אני אעז לפתוח את ליבי הסודי? את מה שבאמת עובר עלי בפנים? או אמרח על עצמי חיוך מבחוץ שאין לו קשר למה שקורה בפנים?
ואין יותר מהמילים של סטיבן קינג לתאר את זה. מילים שכבר הבאתי בעבר ומלוות אותי הרבה:
את הדברים החשובים ביותר קשה יותר לבטא… ואתה עשוי גם לשלם מחיר יקר… ולגלות לבסוף שאנשים מסתכלים עליך בצורה משונה, אינם מבינים כלל מה אמרת… זה הגרוע מכל, אני חושב. כשהסוד נותר נעול בתוכך לא משום שאין לך למי לגלות אותו, אלא, משום שאין לך אוזן קשבת… (סטיבן קינג, עונות מתחלפות, סתיו של תמימות).
לדעת להיות אוזן קשבת זה קודם כל לתת את התחושה שאני כאן, איתך ממש, כולי. לשמוע את המילים. לשמוע את מה שבין המילים. ולדעת שלא סתם אני כאן, יש לי את הכוחות והיכולות לשנות, גם אם זה מצריך ממני אומץ לעשות בשבילו דברים קשים.
"בפסוק וכי ימוך אחיך...והחזקת בו.. וחי אחיך עמך. וממשמע שנאמר והחזקת בו שיש בכוח איש להחזיק ביד חבירו שמטה ידו… וכן בתוכחות כתיב הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. פירוש, שאם מונע מלהוכיח יש לו חלק בהחטא… שכיון שרואה ויכול להוכיח באמת, צריך חבירו לתוכחה שלו והא מונע הטוב מבעליו שעזר חבירו הוא אצלו…" (שפת אמת, בהר, תרמ"א)
המילה "אחיך" חוזרת שוב ושוב בפרשה. ומטה ידו. הסתבך. והנה הוא עומד להתדרדר עוד יותר. באה התורה ומצווה - "והחזקת ידו" - לפני שייפול. מדייק השפת אמת - אם יש ציווי להחזיק ביד החבר הרי שהנחת היסוד היא שיש לי את הכוח לכך. עצם העובדה שהקושי של חברי נגלה דווקא אלי, שאני איתו בצרה, זה אומר שיש לי את הכוחות לסייע.
ונכון גם לי יש את הקשיים שלי, גם אני זקוק לסיוע. וכך נוצר מנגנון של נתינה וקבלה הדדיים ולכן הוא מושתת על ענווה. כולם זקוקים לסיוע.
כולנו זקוקים לחסד.
שבת שלום,
איתן
כולנו זקוקים לחסד
מילים: נתן זך
לחן: אילן וירצברג
כולנו זקוקים לחסד,
כולנו זקוקים למגע.
לרכוש חום לא בכסף,
לרכוש מתוך מגע.
לתת בלי לרצות לקחת
ולא מתוך הרגל.
כמו שמש שזורחת,
כמו צל אשר נופל.
בואי ואראה לך מקום
שבו עוד אפשר לנשום.
כולנו רוצים לתת
רק מעטים יודעים איך.
צריך ללמוד כעת
שהאושר לא מחייך,
שמה שניתן אי פעם
לא ילקח לעולם.
שיש לכל זה טעם,
גם כשהטעם תם...
בואי ואראה לך מקום
שבו עוד מאיר אור יום.
כולנו רוצים לאהוב,
כולנו רוצים לשמוח.
כדי שיהיה לנו טוב,
שיהיה לנו כח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה