יום שישי, 20 באפריל 2018

אחרי מות קדושים תשע"ח



בס"ד

פרשת אחרי מות קדושים תשע"ח

כמה מחשבות מהימים האלה.

מעורב ישראלי

שעות בתוך יום העצמאות ויום הזיכרון עוד מבזיק אצלי מדי פעם. ואני חושב שאם אני לא מצליח לבצע את המעבר הזה באופן מושלם, מה עובר על המשפחות השכולות? הילדים, ההורים, האחים והחברים…

הבור הזה

וממבט מהצד (ב"ה) אני רואה איך הזמן שעובר, איך כל האנדרטאות, כל מפעלי ההנצחה, כל הסרטים… כל אלו ועוד לא מצליחים למלא את הבור, לא מצליחים למלא את החלל.

חיים בעתיד

לאורך שנים רבות לא ממש הבנתי אותו. רק בשנים האחרונות אני מרגיש שאני מתחיל להבין את התחלת הקצה של המשמעות של יום העצמאות. מחג נחמד כזה שיש לכל העמים, הופעות, טיולים, על האש, להתחלה של הבנה באיזו תקופה מדהימה אנחנו חיים. מה שקרה ב-1948, ה' באייר תש"ח הוא לא פחות ממה שקרה אי שם בכ"ה כסלו בארץ או בי"ג באדר בשושן הבירה, נעז ונאמר שגם ממה שקרה בט"ו בניסן במצרים. וכנראה שיותר מכל אלו. כנראה היו גם אז אנשים שכמה שנים אחרי הניצחונות ההם עוד התפלפלו אם להגיד הלל. עוד ראו שסך הכל הם חיים במדבר / בארץ קטנה / תחת שלטון של אחשוורוש ולא יכלו לחוש במלוא העוצמה של רוח התקופה.

קל וחומר אנו, שחיים אחרי הגאולה האחרונה. אנחנו שיכולים לקרוא פסוקים מפורשים מכל הנביאים ולהגיד - הנה זה קרה, הנה זה קורה וממש עכשיו! והתחושה שלי היא שלפעמים אנחנו תקועים בצרות הקטנות של החיים, תקועים בדיונים ובפלפולי הלכה על אמירת הלל וברכתו, על גילוח, על דיני האבלות של ספירת העומר, מבלי להרים את הראש ולנסות לחיות את ימי ספירת העומר והגאולה באופן האמיתי. אמרו לי תלמידות השבוע שאני בעצם חי בעתיד. זאת אומרת, שאני בעתיד של עצמי מנקודת המבט שלהן כנערות שעדיין לא יודעות מה יעשו בחיים [זה אולי נשמע כמו תסריט של סרט בדיוני], הגיע הזמן שנבין שאנחנו חיים בעתיד של דורות רבים שחיכו לרגע הזה.

לראות את הקדושה

אנחנו מכנים את מי שנפל על הגנה המדינה - "קדוש". אז נראה לי שנכון לכנות כך את כל החיילים, גם את אלו שיצאו בחיים, סך הכל הם עשו אותו דבר, שירתו ונלחמו, אז למה לחכות עד שחייל ימות כדי לכנות אותו קדוש?

אנחנו מכנים את מי שנרצח על קידוש ה', על הירצחו רק בגלל שהוא יהודי - "קדוש". אז אולי גם כאן לא נחכה עד שיירצחו??


"בפסוק כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו. לא כתיב מעשה, אלא, כמעשה. אם כן נכלל זה בכל מעשים אף דברי רשות לא היו נעשים כמעשה ארץ כנען… וכן יש לפרש אשר יעשה אותם האדם פירוש אותם - באמצעיות המשפטים והחוקים יתקן כל בחינת העשייה… כנאמר בכל דרכיך דעהו" [שפת אמת, אחרי מות, תרל"ח].

מדגיש ה"שפת אמת" כי התורה לא מתכוונת רק לעבירות שנעשו במצרים ובכנען. התורה באה לכוון את האדם לכל המעשים. גם אלו שאינם מצוות, גם בדברי הרשות. על היהודי לראות את הכיוון שהמצוות מכוונות אליו ואת הכיוון הזה לשייך לכל תחומי החיים. גם זכרון המלחמות, הניצחונות והכאבים הגדולים לא אמורים להיות זיכרונות של יום אחד. הימים האלה צריכים להשפיע על כלל תחומי החיים שלנו, לסמן את הייעוד שלהם.

אם נפעל כל יום בגלל הייעוד הזה, הרי שבוודאי, ממש בעבודה היום יומית, נזכור את כולם.


שבת שלום,

איתן

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תרומה תשפ"ו

  בס"ד לך אל הנמלה. תראה אותה, איך היא עובדת כל היום. יוצאת למרחקים להביא אוכל, תקריב את חייה, בהגנה על הקן, סוחבת יותר ממשקל גופה ומבי...