משפטים תשע"ח

בס"ד

פרשת משפטים תשע"ח

הסמן של ה- Word מהבהב. כותרת יש. מחשבות יש. אבל יש תמיד איזשהו מעצור ראשוני בין המחשבות, הרגשות, הרצון להביע, לבין כתיבת המילים ממש. זה לא רק האיך להביע, זה לא רק למצוא את המילים הנכונות. יש משהו במילים הכתובות שמפספסות את המפגש. יש חשש שלא אצליח להעביר בדיוק את המסר. עולם המסרים בשנים האחרונות עבר מהפכה מ"התורה שבעל פה" ל"תורה שבכתב". אינספור הודעות כתובות במגוון כל כך גדול של כלים ואתרים מאפשר קשר רציף ומיידי עם אנשים בודדים וגם עם קבוצות גדולות מאוד של אנשים. גבולות המדינות כבר נפלו מזמן וההודעות מדלגות בקלות מעל מכשולים וגדרות. אלו כלים נהדרים. הנה, אני ממש עכשיו, משתמש באחד כזה. בכמה לחיצות פשוטות אני יכול להעביר מסר, שומר על קשר - אתכם. יש ליכולות האלו השפעות מרחיקות לכת על תחומים רבים כל כך בחיים שלנו, את חלקן אנחנו חווים כבר היום ויהיו עוד השפעות רבות אחרות במגוון גדול של תחומים.

יתרונות רבים מאוד. וגם חסרונות. התעלמות, אלימות, שחרור מעצורים, הפצה של תכנים קשים וכן הלאה וכן הלאה. המשותף כמעט לכל החסרונות הוא האיבוד של ה"תורה שבעל פה". המשמעות של המילים יכולה להיות אחרת לגמרי כשאני רואה, כשאני חווה את מי שמולי, כשאני נפגש. כן, הדברים האלה ידועים ומדוברים רבות, אבל יש להזכיר ולהזכיר. לא לוותר על התורה שבעל פה, לא לוותר על המפגש, על הדיבור. מפתה מאוד לשלוח הודעה ולסמן שביצענו את המשימה, שהמסר עבר ושעשינו את שלנו. לא כשצריך להעביר מסר אישי. לא כשאני צריך לשמוע את האדם שמולי, לא רק את המסר שלו. לא כשאני רוצה שיראו אותי בתוך המילים. בתי ספר רבים ואנחנו בתוכם, מלווים את התורה שבכתב - התעודה עם לפחות שיחה אחת, אישית, עם התלמידה. וכשיש לך מפגש עם אדם, ראית אותו ממש, פנים אל פנים, העברת וגם קיבלת את "התורה שבעל פה", עכשיו אפשר לתת גם "תורה שבכתב". 

בואו, תרימו טלפון…

ואלה המשפטים. כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני… אשר תשים לפניהם. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם (רש"י, משפטים, כ"א, א')

מעמד הר סיני. התגלות. עשרת הדיברות. אנכי ה' ולא יהיה, שבת ולא תרצח… אחד המעמדים המכוננים של העם היהודי בכל הדורות, אם לא הגדול שבהם. ומשה יורד מן ההר ומתחיל ללמד הכל: אם מישהו דופק למישהו את האוטו, אז זה תלוי מי נתן קודם ברקס ואם שמרת למישהו על פיקדון, אז זה תלוי איזה שומר אתה ו… מסכות שלמות של פלפולים ודקדוקי דינים. וכל הפלפולים והדיוקים האלה של המשפט נסמכים על מספר פסוקים בודדים. לתורה שבעל פה יש תפקיד ללמד את עיקרי הדברים, את רוח הדברים, את עקרונות המוסר. אך ההלכה היא בידי התורה שבעל פה. יש נטייה לחשוב כי יש עליונות לתורה שבכתב, אך לא כך הדבר. אמנם, התורה שבעל פה משתדלת לסמוך על התורה שבכתב, אך היא יכולה להציג פרשנות שנראית רחוקה מאוד מפשט הפסוקים. הכתות שרצו להסתמך רק על פסוקי התורה, ללא התורה שבעל פה, ללא המסורת שהועברה ממשה רבינו ועד היום - נדחו מהיהדות [גם הנצרות והאיסלם מקדשים את הכתוב]. כשאתה נפגש עם פסוק כתוב, זה, להבדיל אלפי הבדלות, כמו לקרוא וואצאפ. אתה לא רואה את הבעת הפנים, אתה לא רואה את הדובר מקיים את המאמר, אתה לא חי את זה. לא כן התורה שבעל פה. המפגש עם החכם שהעביר אליך, שימוש תלמידי חכמים, הוא המתכון להבנת המסר אליו התכוונה התורה. יתרו לא מבין מדוע משה מתעקש להיות השופט בעצמו. לאחד ברחה עז לתוך האוכל של חברו ושברה לו את צנצנת המן, בשביל זה צריך את משה? עונה משה ליתרו "כִּֽי-יָבֹ֥א אֵלַ֛י הָעָ֖ם לִדְר֥שׁ אֱלֹהִֽים. כִּי-יִֽהְיֶ֨ה לָהֶ֤ם דָּבָר֙ בָּ֣א אֵלַ֔י וְשָׁ֣פַטְתִּ֔י" העם בא למשפט לא בשביל הכסף של הצנצנת שנשברה, אלא, בשביל לפגוש, דרך המשפט, דרך משה השופט את אלוהים.

אם נעביר מסר בעל פה בין מאה אנשים (כמו במשחק טלפון שבור) יש סיכוי שהאחרון לא ישמע בדיוק את אותן המילים שאמר הראשון, אך, אם נעביר פתק בין מאה אנשים, האחרון שיקבל אותו יקרא בדיוק את מה שכתב הראשון. אלא, שההבדל הוא, שהקורא את הפתק, על אף שקרא בדיוק את המילים לא יבין את כוונת הראשון, בעוד שאת המסר שעובר בעל פה, עובר דרך אישיות, האחרון בשורה יוכל להכיר את הראשון.

שבת שלום,

איתן.