ויגש תשע"ח

בס"ד

פרשת ויגש תשע"ח

לא האמנתי למשמע חצי האוזן בה אני מקשיב לחדשות מהטלוויזיה שמאחורי תוך שאני עובד מול המחשב. ערוץ 2. כן. ערוץ 2. נותן מחמאות לבנימין נתניהו על הישגים מדיניים!! זה באמת חדשות… טוב, לא לדאוג אחרי חמש דקות התקבל האיזון עם כל נושא החקירות. ולא שקרה משהו חדש, אבל זה לא אומר שאי אפשר לעלות לשידור בטון דרמטי כדי לומר שהמשטרה החליטה שאין יותר מה לחקור את ראש הממשלה וההמלצות מהחקירה יועברו בהמשך וכו' וכו'..

אז מהי אותה הצלחה מדינית? מסתבר שלא כל העולם נגדנו! אתמול התקיימה באו"מ הצבעה כנגד החלטתו של נשיא ארה"ב טראמפ להעביר את השגרירות לירושלים ולהכיר בה כבירת ישראל (ישראל היא המדינה היחידה בעולם שאין הכרה בעיר הבירה שלה…). 128 מדינות תמכו בהצעה כנגד ישראל, ארה"ב, ישראל ועוד 7 מדינות התנגדו להצעה כולל מיקרונזיה ופלאו (שעד היום חשבתי שהיא סוג של דיאטה, אבל מסתבר שיש ארץ כזאת…). אז מה ההישג כאן? קודם כל התמיכה של ארה"ב שהטילה וטו על ההחלטה (משמע אין להחלטה תוקף) וגם העובדה שמדינות רבות נמנעו או שהשגריר שלהן חש לפתע גירוד בגרון שגרם לו להיעלם מהמליאה בזמן ההצבעה.

על היחס הלא מידתי עד כדי אנטישמי שישראל מקבל מהאו"מ אפשר לכתוב עמודים שלמים, אך השאלה היא מה היחס שלנו כלפי האו"מ כמוסד או בכלל כלפי האומות עצמן. כדי להקים את עצמאותנו ביקשנו וקיבלנו רשות מהאו"מ. אז אולי כך צריך לעבוד ואם נתקלים בקשיים צריך להמשיך ולפעול במישור המדיני עד שנקבל את מלוא ההכרה? ואולי דווקא צריך להתייחס בביטול לאו"מ כפי שביטא זאת היטב דוד בן גוריון במונח שנהיה מאז סמל ליחס לאום - "אום שמום" [קישור מעניין]? אותו דוד בן גוריון שידע לפעול במישור המדיני כדי לקבל את ההכרה בהקמת המדינה בכ"ט בנובמבר 1947?

[תלמידות י"א - קיבלתן חזרה לבגרות בהיסטוריה…]

תפקידו של עם ישראל הוא להיות ישות פוליטית משמעותית שתשפיע טוב ותיתן כיוון לאומות העולם. בעוונותינו ובחטאינו באה עלינו הגלות ופינינו את מקום ההנהגה המדינית של העולם לאומות עד ליום שבו נהיה מוכנים לחזור ולמלא תפקיד זה. כיוון שכך, זהו צעד מוסרי מחייב לבקש את רשות האומות לשוב לארצנו. אך, משכבר שבנו לארץ עלינו להכיר בכוחנו ובצדקת דרכינו, לפעול אמנם בשיקול דעת ובחכמה, אך גם להיות בעמדה נפשית ומציאותית של "ובגויים לא יתחשב" וכאשר יש לבצע מהלכים חיוניים למדינה יש לעשות גם אם יגידו משהו באו"מ כתגובה פבלובית לכל מה שטוב לישראל (ואולי זה יכול להיות אפילו מדד לכך שקיבלנו החלטה טובה? :).

יעקב אבינו מייצג את האומה הישראלית. בתור שכזה, כ"מעשה אבות סימן לבנים", גם יעקב יצא לגלות בחרן וכשרצה לשוב לארץ ישראל ביקש רשות מעשיו (וישלח יעקב) לחזור ארצה [הדפוס חוזר בהצהרת כורש, מגילת אסתר, נפוליאון, הצהרת בלפור…], אך כשכבר היה בארץ מלך בה ללא עוררין.

רצה יעקב להקים את מדינת ישראל ולהגיע לימות המשיח (וישב יעקב - רש"י), אבל הסתבר לו שיש לו קודם תפקיד נוסף - להוציא את מצרים על ידי יוסף. יוסף חושב שצריך לעשות את זה בכך שהיהודים יחיו במצרים ומשם לתקן את העולם - הוא ביטל את המטבע של מצרים, העביר אותם מקצה לקצה כדי לשנות את הזהות התרבותית שלהן ואף גרם להם לעשות ברית מילה ואכן זכה להצלחה רגעית, אבל -  "רק אדמת הכהנים לא הייתה לפרעה כי חוק.." הוא לא הצליח להגיע להשתלט על עיקר התרבות המצרית ולכן הכל קרס אחר כך [ויקם מלך חדש…].

גם בעת החדשה חשבו יהודים (מנדלסון, הרש"ר הירש) כי חיים של יהודים בגולה כקהילה משפיעה בתוך הגויים - זה הפתרון. ואכן יהודים היו יותר גרמנים מהגרמנים עצמם מבחינת ההזדהות עם התרבות והשפה הגרמניים, אבל אי אפשר היה לשנות את הבסיס של התרבות ולכן המשך ההיסטוריה ידוע [וגם השואה חוזרת על עצמה לאורך ההיסטוריה - לבן הארמי, מצרים, רומא, ספרד, גרמניה…]. ביום חמישי, עשרה בטבת, יום הקדיש הכללי, נזכיר לנו שוב כי אמנם תפקידנו הוא השפעה אוניברסלית, אבל רק מתוך חוזק המדינה - "בארץ ישראל קם העם היהודי… זכות העם היהודי...קיבלה עצרת  האומות המאוחדות…" - ועכשיו נפעל גם אם לא…

שבת שלום,

איתן