בס"ד
פרשת האזינו (שובה) תשע"ז
ריק
בפיזיקה, ריק (או בשמו הלועזי ואקום) הוא החוסר של חומר בנפח של חלל. ריק חלקי מבוטא על ידי יחידות של לחץ….
הבנתם מה זה ריק? הנה, ויקיפדיה חדשו לי גם שריק זה תוף מרים. בכל אופן ריק הוא חוסר. ריקנות. וריקנות היא אחת התחושות הקשות ביותר שאני מכיר. היא יכולה לבוא מסיבות רבות ומגוונות, אבל כשאתה חש שאין בך כלום, שאין לך בשביל מה או מי לפעול, אז גם במילא עולה גם השאלה, אז בשביל מה לחיות. ברוב הפעמים האדם מוצא סיבה שבשבילה כדאי לחיות ויוצא מהמשברים האלה, אך לפעמים הוא גם נותר ללא תשובה. בספרו "האדם מחפש משמעות" מתאר המחבר ויקטור פרנקל כיצד הסיבה הקטנה ביותר לחיות הייתה ההבדל בין לשרוד את מחנות ההשמדה בשואה לבין לקרוס את תוך עצמך ולמות.
בתהליך התשובה אדם יכול להגיע לעמדה של שיפוט עצמי חמור, להרגיש שהוא רע מוחלט, שמה שהוא עשה כבר לא ניתן לתקן (במיוחד בסוגים שונים של עבירות עליהן יש מאמרים מפחידים), שהוא ריק. מהכל. הוא כבר לא יכול להיזכר בדבר טוב או מצווה שעשה. אני רע, אני מושחת, אני אפס. זו לא תשובה, זו לא התשובה.
ריקנות היא תחושה קשה, אבל היא גם הזדמנות גדולה, כי ריק אפשר למלא. כשאני לא מחזיק מעצמי, אני מאפשר לדבר גדול יותר להיכנס אלי פנימה. אני מוריד את המחיצות של החשיבות העצמית, מנמיך קצת את האישיות שלי ומפנה מקום. החוש הטוב ביותר לכך הוא השמיעה. חוש הראיה הוא חוש משתלט, אני רואה, אני רוצה, אני לוקח "ולא תסורו.. אחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם…" לעומת השמיעה שהיא חיבור למישהו אחר, אני נותן למשהו אחר להיכנס אלי, למשהו שלא יכול לחדור אלי ביום יום המלא שלי. האזינו אומר משה, שמע ישראל הוא מלמד. אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמוע קול שופר, להיות קצת ריקים מעצמנו כדי לשמוע את הקול שקורא כל הדורות מאדם הראשון. קול שקורא ה' מלך, קול שקורא ל(כל) אדם "אייכה?".
עשרת הימים הקרובים הם הזמן להנמיך את החומות של העולם הזה ולתת למשהו גדול יותר לחדור. אבל ההצלחה שלנו תהיה שגם נדע להמשיך איתו גם אחר כך לכל השנה.
ויֹּ֗אמֶר אַסְתִּ֤ירָה פָנַי֙ מֵהֶ֔ם אֶרְאֶ֖ה מָ֣ה אַחֲרִיתָ֑ם כִּ֣י ד֤וֹר תַּהְפֻּכֹת֙ הֵ֔מָּה בָּנִ֖ים לֹא־אֵמֻ֥ן בָּֽם׃
הֵ֚ם קִנְא֣וּנִי בְלֹא־אֵ֔ל כִּעֲס֖וּנִי בְּהַבְלֵיהֶ֑ם וַאֲנִי֙ אַקְנִיאֵ֣ם בְּלֹא־עָ֔ם בְּג֥וֹי נָבָ֖ל אַכְעִיסֵֽם׃
ריק תמיד מתמלא. לא תעשה משהו, מישהו אחר יעשה את זה, פספסת את ההזדמנות. לא תקח הנהגה,לא תקח אחריות כשאתה יכול ומתאים, מישהו אחר ייקח את זה ויוביל את זה בדרכו.אם לא נדע מי אנחנו ומה תפקידנו כעם, לא נדע מה זו ארץ ישראל, לא נדע מה זאת ירושלים - הריק הזה יתמלא. מישהו אחר ינסה להיות עם ישראל ולגנוב את זהותנו ותפקידנו, מישהו אחר יילחם כדי לזכות בחלקי הארץ ומישהו אחר ייאבק על ירושלים כדי שתהיה בירתו.
"הם קנאוני בלא אל" - כאשר עם ישראל עוזב את ה' לא בשביל עבודה זרה או דת אחרת, אלא, סתם לענייני החולין שלו, להבלים, לריק הזה, ייכנס "לא עם" - ציבור אנשים שלא היה מעולם עם, שלוקח את השם בו קראו ליהודים פעם, מראה רצון גדול לארץ ומוכן למסור את נפשו עליה ולבנות את בירתו בירושלים (כבר ניחשתם מי זה?).
אם נשאיר את הריק הזה, אם לא נדע מי אנחנו, הוא יתמלא במשהו אחר. המשימה שלנו היא לדעת ומתוך הדעת לרצות להגשים את ייעודנו. זה הבסיס להצלחה. בחיי הפרט ובחיי הכלל.
שנה טובה ומתוקה,
שבת שלום,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה