בלק תשע"ז

בס"ד

פרשת בלק תשע"ז

יצאתי לשלושה ימים של שקט. אפילו הסלולרי שרגיל להיות זמין 24/7 כובה. מה עושה אדם שרגיל להיות זמין, שנמצא במרוץ של משפחה, לימודים ועבודה (ואוהב את המרוץ זה...)? איך מצליחים למלא שלושה ימים כאלו? האם אצליח לא להדליק את הטלפון "רק" לעבור על הודעות, "רק" לבדוק קצת מיילים? ובכלל, מה המשמעות של הפסקות כאלה בחיים, מעבר לצבירת כוח להמשך?

כדי להסיר את המתח כבר בהתחלה אגלה שהצלחתי! טלפון מכובה ממש, לא על רטט או השתק שאפשר בלחיצה אחת לראות כמה הבהובים יש, אלא, ממש, מכובה. ומעבר לעוד השקעה, התקדמות ועבודה זוגית נפלאה, מצאתי גם את הזמן לעצמי, מתכנס פנימה סתם כדי לשאול מה קורה? מה המצב? הכל בסדר? התחושות שלי ביום יום הן בעיקר סביב נתינה והשפעה לאחרים – במשפחה, בעבודה וכשאני עוסק בפיתוח עצמי הוא מכוון בעיקר כדי שאוכל לעשות בצורה טובה יותר, לתת בצורה מדויקת יותר. וכך נכון לדעתי לחיות. אבל ישנם רגעים או מצבים שאדם צריך לעסוק בעצמו כדי לבנות את הקומה האישית הייחודית שלו גם בלי קשר בכלל לסביבה או מה הוא יעשה עם זה, פשוט לנסות ולהיות טוב יותר דרך מה שהוא מרגיש שנכון יותר בשבילו. אני עכשיו קורא ספר, אני לומד משהו, אני יוצר ובוודאי כשאני לומד תורה כי זה אני, כי זו הדרך שלי. הקומה השנייה של ההשפעה עוד תגיע...

אחרי ששכנעתי את עצמי בזה, אני יוצא לשבוע מילואים....

"בפסוק הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב [...] כי באמת עיקר כוחן של ישראל הוא למעלה מעולם הזה ונשתלחו לעולם רק לתקן הכל [...] ושתי בחינות יש בישראל והם שני שמות יעקב וישראל [...] נקרא יעקב כמו עבודת ימי המעשה ואחר כך נקרא ישראל [...] הוא השבת מנוחה [...] וזהו לבדד ישכון..." (שפת אמת, בלק, תרמ"ד).

בלעם מייצג את האנטישמים המקנאים, אותם אלה שרואים בעם היהודי משהו נעלה ועם זאת או בגלל זאת חפצים להשמידו. דווקא בלעם זה התנבא פסוקים שנכנסו לתפילה ואף הפכו לביטויים נפוצים. הביטוי "עם לבדד ישכון" נאמר פעמים רבות מעל בימת הכנסת, בדרך כלל בהקשר שלילי, כאילו דבקה בנו איזו קללה המרחיקה אותנו מהאומות וברגע שנצליח להפטר ממנה נהיה עם שמקובל בין העמים ובבת אחת ייעלמו צרותינו, מה שנותן מבחינתם הצדקה להסכמים וויתורים רבים כגון הסכם אוסלו. הסכם שלאחריו עמד האדריכל הראשי שלו, שמעון פרס, ואמר "לא עוד עם לבדד ישכון, לא עוד בגויים לא יתחשב".

לעומת הגישה הזו יש בעם גם גישה המפרשת את המילים "לא יתחשב" כעם שלא אכפת לו מהגויים, לא מתחשב בהם ועל כן אין להתחשב באומות, אין להתחשב באמריקאים ומותר וצריך לעשות הכל מבלי להתחשב בגויים, לא אלה הקרובים ולא אלה הרחוקים.

אבל האמת היא, כפי שמסביר השפת אמת שיש לעם ישראל שני שמות, שני רבדים של פעולה. האחד, ישראל, זמן של שבת, לא עובדים, התכנסות פנימית של האומה להתפתחות הרוחנית שלה ויש להתפתחות הזאת מקום גם אין אף גוי אחר בסביבה ואין על מי להשפיע. ויש לנו גם שם שני, יעקב של ימות החול. יעקב הוא השם הפועל עם האומות, כפי שיעקב עמד מול עשיו, מול לבן ומול שכם ובשם הזה יעקב פועל למען הגויים כי זה תפקידו להיות אור לגויים, להיות להם לכהן המלמד ומכוון ("ממלכת כהנים וגוי קדוש"). יבוא יום ויגיעו גויים לארץ ללמוד מהיהודים איך להיות גויים באופן הנכון, איך להוציא לפועל בצורה הנכונה את הייחודיות של העם שלהם. ועל כן עם ישראל "לא נחשב" מלשון חשבון, עם ישראל אינו נספר בחשבון העמים, אלא, עומד בפני עצמו. מתכנס לעיתים פנימה כדי לגדול, להתפתח על מנת להשפיע ולקדם את כלל האנושות.

כך פועל היחיד, כך פועל העם.

שבת שלום,

איתן

נ"ב – משימה לשיעורי בית:

קראו את שני החלקים של "עלינו לשבח". נסו לעמוד על ההבדלים ביניהם ועל המטרה של כל חלק לאור מה שנכתב.

מי שהצליח מוזמן לכתוב בתגובה.

שבת שלום