בס"ד
פרשת בהר – בחוקותי תשע"ז
אתמול התקיימה הבגרות במעבדה ובזאת סיימתי עם מתן ציון "המגן" לשנה זו. כנראה הדיונים והוויכוחים סביב ציון המגן לא ממש ייגמרו אי פעם... "מגן" אומרים התלמידים אמור להגן עלי, תנו לנו ציון גבוה, מה אכפת לכם.. ולעומתם אומרים המורים, זה לא ציון מגן, זה ציון שנתי, משקף את כל השנה, עכשיו נזכרתם ללמוד? ועוד ועוד על זו הדרך... אז נעזוב את הדיון ואני רוצה להביא כאן את מה שיושב אצלי בנפש עם הציונים הללו ועם התהליך הזה בכלל. התהליך הזה של ההערכה כפי שהיא בנויה היום לא מתיישבת אצלי על הנפש כל כך טוב. כאילו לסכם את החוויות ואת התהליכים של השנה ולהוציא מהם איזה מספר שאמור בכלל להשפיע על מה שיקרה עם התלמידים כשהם כבר לכאורה לא ילמדו אצלי.
ומצד שני, אני רואה בו עוד הזדמנות. עוד נקודת מפגש עם התלמידים, נקודת מפגש של הבחירה, נקודת מפגש של סיומו של תהליך אחד לפני שעוברים לתהליך אחר, הזדמנות נוספת של הענקה נכונה מהזמן שלי, מהמרץ והכוחות שלי, לטובתם של התלמידים. אני מבקש לדייק בתהליך ומהתהליך הזה את עצמי, מה יש בי שאני יכול לתת, מהן הכוחות שקיבלתי מהקב"ה כדי שאוכל לתת מהם לאחרים. ובנוסף, לראות את התלמיד באופן אישי. הממד הכללי של הכיתה נגמר ונותרנו רק שנינו לראות את השביל שסללנו יחד, את העקבות שהותרנו בדרך הזאת. וכל שביל כזה הוא מיוחד מאוד בשבילי. מקווה שגם בשבילכם...
ולא. אני לא מעלה במגן... אני, את הבגרות שלי, כבר עשיתי!
"בפסוק וכי ימוך אחיך... והחזקת בו... וחי אחיך עמך... וזה העניין נוהג הן בעשיר והן בחכם. וממשמע שנאמר והחזקת בו שיש בכוח איש להחזיק ביד חברו שמטה ידו... והקב"ה משפיע בכל יום לכלל הבריאה... ועל זה מברכים הזן... ומטה ידו עמך... בוודאי נמצא העזר אצלך... ואם כי אינו רואה שיהיה בכוחו לכך... שכך ברא השם יתברך, שיהיה לזה סיוע מזה ולזה מזה יצטרכו כדי שיבינו כולם כי הכל מה' יתברך..." (שפת אמת בהר, תרמ"א).
הטיית המילה "אח" היא מילה מנחה בפרשה. מי הוא אותו אח? אח הוא קרוב. קרוב משפחה, שכן קרוב ואפילו קרוב זמני, כזה שמציאות מסוימת הביאה אותי לקרבה כזאת או אחרת אליו (והיום הקרבה היא במרחק מקלדת המחשב והטץ' בסמרטפון, כל העולם קרוב). והקרוב הזה זקוק לסיוע, הקרוב הזה עכשיו "מך", נמצא בירידה לכיוון מטה. ואתה אח'שלו – תחזיק אותו, אל תיתן לו לפול מטה ולהתדרדר עוד, עד שיוכל לחיות עמך כמוך.
מה זה חוסר הצדק הזה שיש עשיר ועני? ילד שנולד בבית מלוכה אירופאי וילד אחר שנולד באפריקה לתוך מלחמה, מחלות ורעב? או אפילו אני שזכיתי לגדול לשני הורים חזקים ואוהבים ושאני מכיר כל כך הרבה אחרים שלא זכו לכך?
את החשבונות המדויקים של הקב"ה אנחנו לא יודעים. אבל העיקרון בחוסר השוויון הזה (שאגב, אינו סותר את הבחירה החופשית גם של זה שנולד בשכונת פשע למשל) הוא האפשרות לחסד, האפשרות להפוך את המפגשים בין בני האדם בעולם הזה למפגשים של נתינה בחומר וברוח. והנותן מקבל והמקבל נותן, "עולם חסד ייבנה".
ולפעמים יש תחושה שאין לי כוח. זה גדול עלי. אני אציל רעבים? מה אני כבר יכול לשנות אצל החבר לעבודה או ללימודים, מה אני אוכל לפתור לו את הבעיות? אומר השפת אמת – כן. כשהתורה מצווה אותך להחזיקו היא אומרת שיש לך את הכוח, אחרת לא היית מצווה. קיבלנו את הכוח מהקב"ה לפעול בעולם וקיבלנו ממנו גם את המנדט והחיוב להפוך את העולם הזה למקום טוב. לא עלינו המלאכה לגמור. לא עלינו להבטל ממנה.
הסתכלו לצדדים, תראו, תתנו ותתנו.
שבת שלום,
איתן
ועל זה כתב ברי בחריפותו ובדיוקו
ככה זה
אל תחפש רחוק
תישאר קרוב
כי ככה זה
לאהוב את עצמך
לא מול המראה
תיכנס לתוך
כן זה יכול
להאיר אותך
תסתכל לה בעיניים
תישך את השפתיים
עד שזה יכאב לך קצת
בתוך תוכך היא מחכה
שתקפוץ לתוך המים
ותפתח את העיניים
עד שזה ישרוף לך קצת
בתוך תוכך תדע
בוא, בוא ותעזור
לשפוך טיפה של אור
לתוך החור
החשוך הזה
רק אל, אל תיסע רחוק
לא אל תעזוב
כי ככה זה לאהוב אותך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה