בס"ד
פרשות אחרי מות – קדושים תשע"ז
ישיבה תקציבית שהתגלגלה למחוזות אישיים. סיפורי משפחה, פרידות ועל אנשים שדומעים. נשאלתי או שמא לומר הוטחה בי האמירה של "אתה בוכה בכלל?". לא שעלתה מחשבה עלי כאדם לא רגיש, אבל כנראה היכולת הזו של לבכות ממש ובאופן מוחצן נתפסת כיכולת להוציא מתוכך רגש בצורה חזקה ואותנטית. אז לא. אני לא ממש בוכה. ב"ה שבריאות במשפחתי הקרובה. אבל מנעד הרגשות ועומקן רחב ויש נושאים ואירועים שהופכים אותי מבפנים, שגורמים לי להתרגש, שרוצים לסדוק ולקרוע.
ויש גם זמנים כאלה. זמנים שאצלי הם קודש הקודשים. הם זמנים שאני רוצה לדבר עליהם כל כך הרבה, אבל בעיקר יוצא לי לשתוק, להתכנס ולחשוב. מכריח את עצמי להתעמק בתחושות, לנסות ולחוות עד הכי עמוק שאפשר, מחדיר לי לגוף שירים, סיפורים ומחשבות כמו כמוסה מרוכזת במיוחד ואז יוצאת גם הדמעה.
במחנה ההשמדה מיידנק ראיתי הר של אפר אדם. האפר הזה שעליו כבר לא יצמח שום דבר. ונהרות הדם שנשפכו לאורך כל הדורות. ובדור שלנו זכינו לראות נס. שהדם הזה עליו שמענו ואת הדם הזה שראינו גם בחיינו גרם לאפר לחיות. גרם לעצמות היבשות להקרים בשר, שרירים וגידים ולהיות לגוף חי, למדינת ישראל. דם הלוחמים של דורנו בא ותיקן את דם הלוחמים, תלמידיו של רבי עקיבא, שכשלו איש באחיו ונכשלו במלחמה בימי המרד ברומאים. בא והפך ימים שמהתורה הם ימי שמחה ושנהפכו לאבל בימי המרד ברומאים, והפך אותם בחזרה לימים של שמחה. ימים של הלל שלם הנאמר רק בימים בהם יש יציאה מעבדות לחירות, חירות הכלל של האומה. גאולה. וכך אנחנו צריכים להתמודד עם קשיי היום יום - אנחנו בגאולה, אנחנו דור של גאולה שמגדל דור של גאולה. אין כאן סתמיות. אותו יום יום שלנו הוא בעל משמעות, ההתעסקות שלנו בעבודה, בחינוך, בעשייה היא התעסקות עם דבר גדול. אם נתייחס ככה לאותם דברים "קטנים" ובוודאי אם נתייחס לדברים ככה במפגשנו עם הזולת, נצליח ונגע בגדולה, בקודש.
אחרי מות שני בני אהרון, אשר קרבו עצמם לשם ומתו. מתוך האובדן של הקדושים מופיעה הפרה האדומה. במעשה הפרה לוקחים את החיה הטהורה הקרובה לאדם ושהיא הגדולה ביותר, נקבה שיכולה להמשיך ולתת חיים ואיתה לוקחים גם תולעת. לוקחים את העץ הטבעי הגדול ביותר באזור, את הארז ומוסיפים לו אזוב נמוך. כל כוחות הטבע, כל כוחות החיים נשרפים והופכים לאפר. אפר שלא יכול להצמיח דבר. אל האפר הזה מוסיפים מים חיים, נשמת האדם וכך אפשר לסלק את המוות – תחיית המתים. זה הסוד של פרה אדומה איך מתוך האפר אפשר להחיות.
"קדושים תהיו פרשה זו נאמרה בהקהל. שאין יכולים לזכות להקדושה רק על ידי הביטול לכלל ישראל דכתיב כל העדה כולם קדושים" (שפת אמת, קדושים, תרמ"ג).
הקדושה נתפסת כהתרחקות מענייני העולם הזה וכנחלתם של אנשים בודדים. אך, המצוות המופיעות בפרשה לאחר הציווי "קדושים תהיו" רחוקות מאוד מהגישה הזאת (שמקורה באלילות ובנצרות). עניינים של התנהלות כלכלית, צדקה, משפט וחסד ממלאים את הפרשה כולל הפסוק שאותו מכיר כל יהודי "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא, י"ט, י"ח) עליו אמר רבי עקיבא "זה כלל גדול בתורה" (ועל הקשר לתלמידו – לוחמיו שהזכרנו קודם, אולי נזכיר לקראת ל"ג בעומר). הפרשה נאמרה בהקהל כי עניינים אלו באים לתקן את האומה ככלל ולא כפרטים. הייחוד ביהדות הוא של כלל קדוש המוביל תיקון ולא רק עבודה של יחיד מול אלוהיו. ולכן פירוד ושנאת חינם מסלקים את הקדושה גם כשלא עובדים עבודה זרה, השכינה מסתלקת ומגיע חורבן וגלות.
והאחדות מולידה קדושה. וקדושה מולידה שכינה. זוהי מדינת ישראל.
מספרים על הרב שלמה זלמן אויערבך שבימי אלול לא היה עולה לקברי צדיקים, אלא, לקבריהם של חללי צה"ל בהר הרצל. "היש לכם קדושים מהם?" היה שואל.
שבת שלום,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה