בס"ד

פרשת "ויצא" תשע"ז – שבת ארגון בנ"ע

הדברים הקטנים עושים את ההבדל. הדברים העקביים עושים את ההבדל [ושניהם רמוזים בפסוק "והיה עקב תשמעון" (דברים ז', י"ב)]. את ההבדל בין לדבר גבוהה ובין להיות דמות משמעותית, בין להבריק באופן חד פעמי ובין באמת להשפיע, בין לדבר אל האוזניים ובין לדבר אל הלב.

מחניך נלהב בבני עקיבא נהייתי מדריך נלהב לא פחות (נלהב בדרכי שלי..) ולאחר כמה שנים בהסתכלות לאחור לעיתים היה נדמה לי כי קצת מגזימים עם עניין צביעת הקירות, עוד פעולה ועוד פעולה, הצגה ארוכה, כמה ניירות גוזרים וכו' וכו'... אבל היום, כשאני מסתכל לאחור אני חש הערכה חינוכית עצומה לתנועה ולכל אותן מאות פעולות שעברתי ושהעברתי. טיפה ועוד טיפה הערכים מחלחלים, נבנית האישיות. תפיסת החיים של תורה ועבודה, של לגדול בעצמך ונתינה לזולת הולכת ומתעצבת ובמבט על נראה ההבדל בין מי שעבר את החוויה החינוכית הזאת לבין מי שלא זכה.

הבסיס של התנועה הוא מעולה ואני חושב שהנושא השנתי של "ופרצת" הוא הדבר ההכרחי הבא. לפרוץ מתוך עצמך, במיוחד כאן בפריפריה הגולנית החמימה והנוחה, לפרוץ אל מחוץ לגבולות שאני שם לעצמי, ללמוד את התורה גדול יותר, להביא את כוחותיי וערכיי לחיים, לעבודה באופן גדול ומקיף יותר. אני רוצה לראות את החניכים, את המדריכים והנוער ובעיקר את הבוגרים ממשיכים את הדרך ולא מספקים במה שהיה בילדות, באים בדרישה לעצמם ולעולם "המבוגרים" – רוצים משהו אחר, גדול יותר, אמיתי יותר! גדלים וחוזרים ומשפיעים על החברה ממנה יצאו ועל החברה הישראלית בכלל = מגדילים את התנועה, תנועה גם במובן של תזוזה, זרימה, ולא רק במספר החברים בתנועת בני עקיבא. לקחת אחריות על החברה בכלל על כל גווניה וחלקיה, על כל תחום חיים ובו להטביע את החותם המיוחד של "תורה ועבודה". הגאולה כבר פה. צריך אותה שלמה. מחכים לנו.

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה.  יא וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא....ְ.  טז וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי. יז וַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה:  אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם."

יעקב אבינו יוצא לגלות. יעקב בחושך "בא השמש", רק אבן לראשו והוא לבד והוא רחוק, כל כך רחוק וחשוך עד שנסתר ממנו שגם במקום כזה ישנה הופעה של הקב"ה. אך ההתגלות בחלום מלמדת אותו כי בכל דבר במציאות ישנה הארה מאת הקב"ה ויעקב לוקח את הלימוד הזה ומתקן תפילה ערבית ("ויפגע") כדי להמשיך את הלימוד הזה לדורות, הלימוד שבכל זמן, בכל מקום ובוודאי בכל אדם ישנה הארה שיש לעבוד על מנת לגלותה.

מה הגיע ליעקב שקיבל גלות? ה"שפת אמת" מביא את המדרש תנחומא המדמה את בריחת יעקב לגלות כמו לאדם אשר הרג בשגגה את הנפש ועליו לגלות לעיר מקלט. "כי נחשב לו לחטא מה שנדחה עשיו על ידו" ליעקב הייתה היכולת והאפשרות לקרב את עשיו ומשלא עשה זאת נענש בגלות. אך ההשגחה העליונה סדרה את הגלות כדי שיעקב יגלה שם את כל הכוחות הנסתרים ויכניס אותם לתוך עם ישראל. חלק מאותם כוחות הם השפחות. לכאורה מוזר הוא המהלך הזה של החתונה עם השפחות, אך ניתן לשים לב כי לדמויות נשיות משמעותיות בתורה ישנה דמות מלווה והיא השפחה / המינקת, דמות שלא מטרתה רק לשרת, אלא, דמות חינוכית מלווה על מנת להצמיח את אותה אישיות נשית גדולה ועם כך הסעיף הזה במשפחת נחור הוכנס לתוך עם ישראל ובכך הושלם המהלך של בניית העם השלם. גם תורו של עשיו להכנס עוד יגיע, בגאולה השלמה – "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו – והייתה לה' המלוכה... אחד ושמו אחד".

שוב מחריפה המחלוקת בעם, הפעם סביב פינוי עמונה. יש המון אי צדק ורשע גם במקומות בהם אנו מצפים לצדק ובעיקר תחושה של חוסר אכפתיות של חלקים מהעם למה שקורה לאחיהם "המתנחלים" והרגשות הקשים מוצדקים מאוד. אך עלינו לזכור, גם בחושך הזה, כי אנחנו עם אחד וגם לאותם חלקים עלינו לפרוץ ולהגיע ולגלות את מה שבפנים.

ה' עמכם! (אז תנצלו את זה...)

שבת שלום,

איתן