בס"ד

פרשת "דברים" – ערב תשעה באב – תשע"ו

אז "קפצתי" לי לסופ"ש של מילואים. יוצאים עם האמבולנס לקניות לפני שבת, החובשים חוזרים עמוסי כל טוב ואחת החובשות ברגע של תמימות ונחמדות שואלת אותי אם אני רוצה להכשיר את הכלים שלהם כי במוצאי שבת הם מכינים מוקפץ. עניתי שמוצאי שבת זה תשעה באב ויש צום, אז היא שואלת, באותה תמימות, "מה אתה אוכל בצום?"....

הקוריוז הקטן והמשעשע הזה מחדד את ההרגשה שתשעה באב נתפס בציבור החילוני כמשהו עתיק, לא ברור, עד כדי מרגיז מאוד עם החוק האוסר שעשועים וכד' ובואו נודה על האמת שגם בציבור שלנו, אנחנו, תשעה באב לא נתפס בשכל ואפילו לא בחוויה של היום כמו יום השואה למשל. תלמידות שלנו חזרו מפולין בשבוע האחרון ואני זוכר גם את עצמי חוזר מפולין עמוס רגשות וזו לא תחושה של תשעה באב על אף העובדה שקריאה באגדות החורבן מצמררת ביותר עם תיאורי זוועה שלא נופלים מהתיאורים של פשעי הנאצים ונוסיף לרצח העם גם את חורבן בית המקדש הגורם לכל הצרות שלנו. האם רק מרחק השנים עושה את ההבדל? אז כך יהיה גם גורלו של יום השואה בעוד שנים מספר?

כנראה, שאי אפשר להחזיק בזיכרון מבלי להבין איך הוא נוגע לחיים שלנו היום ואולי העובדה שאנחנו עוד חווים שנאה ואלימות מצד הגויים (בנוסף לקרבה של השנים) מאפשרת את המשך הזיכרון של השואה, בעוד שקשה יותר לראות כיצד החורבן של בית המקדש משפיע על חיי היום, אם כן אני רוצה להביא מדבריו של הרב שרקי, כדי להבין מעט את תפקידם של החורבן והגאולה. ובכלל את כל נושא המעגליות הזאת של גאולה – גלות – גאולה – גלות, עד מתי? והאם אפשר בכלל לשבור את המעגל הזה?

בשבוע הבא, פרשת ואתחנן נקראת את הפסוקים הבאים:

כִּי-תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ; וְהִשְׁחַתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל, וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ, לְהַכְעִיסוֹ.  כו הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, כִּי-אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר, מֵעַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:  לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ, כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן.  כז וְהֵפִיץ יְהוָה אֶתְכֶם, בָּעַמִּים; וְנִשְׁאַרְתֶּם, מְתֵי מִסְפָּר, בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר יְנַהֵג יְהוָה אֶתְכֶם שָׁמָּה.  כח וַעֲבַדְתֶּם-שָׁם אֱלֹהִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם:  עֵץ וָאֶבֶן--אֲשֶׁר לֹא-יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן, וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן.  כט וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמָצָאתָ:  כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ (דברים כ"ה – כ"ט).

מה פשר הפסוקים הללו? מה רע להיות "נושן" בארץ? הרי זו המטרה! להיות בארץ לאורך שנים רבות?

ומה העונש המוזר הזה? בני ישראל יחטאו בעבודה זרה, אז הם ייצאו לגלות כדי לעבוד עבודה זרה? אז הם רק הרוויחו מכך!!??

"ונושנתם בארץ" – משמע להיות רגיל לארץ ולקבלה כמובן מאליו. היחס של עם ישראל לארץ שונה מהיחס של אומות העולם לארצות שלהם, גוי הנולד בארצו, רואה בה את המולדת שהיא אמו / אביו (ביטויים שונים למולדת אצל עמים שונים),מה שמכונה "בן הארץ" או כביטוי הנוצרי "מלח הארץ", משמע כמו שבאופן טבעי ילד נולד להוריו, כך אומות העולם נולדו לתוך מצב טבעי של ארץ מסוימת וגם מהגרים עוברים אחרי דור או שניים שינוי והתאמה להיות אמריקאים או צרפתים או גרמנים גם אם הגיעו מארצות אחרות. לכן קשר עמוק אל האדמה יכול להיות גם סוג של גילוי עריות בין אדם לבין הארץ, תנועות רבות שדיברו על "שיבה את האדמה – אל הטבע" בסופו של דבר הגיעו לידי השחתה מוסרית כמו התנועות הפשיסטיות והנאציזם, יש משהו עמוק, חזק וחייתי מאוד בטבע מה שעלול לגרום לאדם לעזוב את צלם אלוהים שבו אם הוא מתרגל לקשר הזה עם האדמה (לכן האזהרה "כמעשה ארץ כנען" ולא כמעשה הכנענים..).

לעומת זאת, אצל הנביאים, ניתן לראות ביטויים רבים על תיאור הקשר של עם ישראל לארצו כקשר זוגי בין איש לאשה:

לֹא יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה וּלְאַרְצֵךְ לֹא יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי בָהּ וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה כִּי חָפֵץ יְהוָה בָּךְ וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל (ישעיהו ס"ב, ד')

ההבדל העיקרי בקשר של בין איש לאישה לבין הקשר בין איש לבין הוריו הוא ההבדל בין הטבע לבין הבחירה. והבחירה היא התשתית, היסוד של המוסר (הרמב"ם בספרו "שמונה פרקים" פרק ב' מדבר על חלקי הנפש שיש בהם בחירה = יש בהם עבודה מוסרית של מידות). אברהם קיבל את הציווי של "לך לך" לא בגלל בעיה טבעית, אלא, מרצונו של הקב"ה, כך גם הרצון האלוהי להוציא אותנו ממצרים כדי לתת לנו את הארץ.

כך, אפשר גם להסביר את פחד המרגלים מהארץ (הסיפור מובא בהרחבה בפרשה זו וגם הקבלה כי הבכי על הארץ היה בערב ט' באב), המרגלים אמרו "ארץ אוכלת יושביה", בארצות אחרות, האדם אוכל את / מ הארץ, אבל ארץ ישראל יש בה עוצמות העלולות להביא להשתעבדות לטבע ולהשחתה מוסרי כמו שקרה לכנענים! אז איך אפשר להינצל מהכוחות ההרסניים האלה? עונה הקב"ה למרגלים – קבלו את הבכייה לדורות, קבלו את ט' באב, קבלו את הגלות, את ההרחקה מהארץ.

אם אמרנו כי הקשר הוא של זוגיות (אדם – אדמה) הרי גם בזוגיות, בהלכות אישות ישנה תקופה של הרחקה (נידה), לא הרחקה מלאה של גלות (=גירושין), אלא הרחקה מעטה וזמנית ואם תקיימו את ההרחקות הזמניות האלו שתפקידם להפריד לרגע את עולם החומר מעולם הרוח כדי להתבונן בו ולחזור בחזרה אל עולם המשלב חומר ורוח, אז תוכלו באמת לחיות עם אותם כוחות טבעיים וחזקים ולא רק שלא יקלקלו אתכם, אלא, אף תעלום לקדושה, כך בין אדם לאשתו וכך בין אדם לארצו.

מהן אותן הרחקות של אדם מאדמתו? גלות יזומה – שנת שמיטה, עזיבת הארץ לטובת עיסוק ברוח וכשעם ישראל לא שמר את השמיטה הגיעה גלות אמתית בבית ראשון של 70 שנה כמספר השמיטות שלא שמרו (אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ [ויקרא כ"ו, ל"ד]) ועוד דוגמה – מקרא ביכורים, אדם שקוע באדמתו ואז הוא נדרש לקחת את הפרי הראשון והטוב ולהגיד-  "וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ  (דברים כ"ו, ג'). אפילו שאני כבר דור עשירי בארץ, אני צריך להיות במצב נפשי של עולה חדש, אני כל הזמן בא אל הארץ בהתרגשות של פעם ראשונה.

אז למה לגלות השנייה לא מספיקים 70 שנה? איך יודעים שלא תהיה גלות שלישית?

בית ראשון הייתה תקופת הזהב של עם ישראל כאומה – ככלל, אך ליחיד לא היה מקום ולכן הייתה התדרדרות אל עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

בית שני הייתה תקופת הזהב של עם ישראל כיחידים, צדיקים ואנשי מעשה, אך ללא גיבוש של העם ככלל הגיעו לשנאת חינם, אתה לא צדיק כמוני ואני שונא אותך (שימו לב כמה שנים צריך כדי לתקן את שלושת העברות החמורות וכמה שנים כדי לתקן שנאת חינם...).

בית שלישי כשייבנה ב"ה בקרוב בימינו, ישלב בתוכו את הכוחות של היחיד עם הכוחות של הכלל (שיעורי בית של עין טובה – לראות את ההתקדמות בשני התחומים האלו במציאות..), העולם יתעלה למדרגתו של המקדש וכבר לא תהיה סתירה בין העולם החומרי לרוחני ולכן הוא לא ייחרב, לא תהיה דחייה שלו.

וכבר נכתב כאן בעבר שהמשיח יסלח לנו אם נתקדם במשימות המוטלות עליו ואחת מהן היא לבנות את בית המקדש, לבנות קודם את התשתית של בית המקדש בהתקדמות אישית ובאהבת חינם שהיא בעצם האמירה שאנחנו כולנו כלל אחד.

שבת שלום,

איתן