בס"ד

פרשת "מסעי" תשע"ו

אדם יוצא למסע, המסע הגדול של חייו, יש כיוון כללי, ישנה מטרה. המסע הזה כל כך גדול, עד שההולך לא שם את ליבו פעמים רבות לעצם היותו במסע (מכירים את התחושה של "איך הגעתי לכאן? לא שמתי לב שהלכתי / נסעתי את כל הדרך?), החיים מתנהלים כמעין שגרה על אוטומט המוח הקטן ורק מדי פעם מגיעים להכרה של אחיו הגדול ממנו..

נתן לנו הקב"ה מסעות קטנים יותר בתוך המסע הגדול הזה (את יגיד לכם כל מורה / מאמן...), מטרות משנה על מנת לא לטבוע בתוך אותו מסע גדול, בתוך אותה מטרה גדולה שקשה בכלל להסביר. תעשה מסע אחד, תצלח מטרה אחת ותעבור לשנייה. אבל אולי, דווקא ההתמקדות במטרות המשנה גם הן בסופו של דבר משכיחות מאתנו את המטרה הגדולה? האם ההתמקדות בצעד הקטן שלפני לא גורם לי להוריד את הראש לאדמה ולא לצפות קדימה?

אז מה עדיף – דיבור גבוה על מטרה גדולה הנראית רחוקה מאוד מהשלמה אבל בעלת רוח גדולה וסכנת אי ההצלחה והמימוש לצדה? או דווקא להיצמד למטרה הקרובה ומשם להמשיך הלאה, גם אם הדיבור על מטרות אלו הוא בעל אופי פחות אידאלי? זו שאלה על מטרת החיים בכלל, אך היא גם יכולה להיות על תקופה מסוימת; תקופה של לימודים, של גיל מסוים, עבודה מסוימת וכד'.

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לְצִבְאֹתָם:  בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן. וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם--עַל-פִּי יְהוָה; וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם. (במדבר ל"ג א-ב)

משה כותב את מוצאיהם (היציאה מ) למסעיהם (ההגעה אל) והתורה (הכתובה ביד משה) מפרטת את הסדר ההפוך – מסעיהם למוצאיהם! מסביר ה"שפת אמת" כי היציאה מארץ מצרים שהוזכרה בפסוק הראשון היא מטרת העל – לצאת ממצרים, מצרים היא המשל היא הדוגמה המייצגת לכל החומריות וההתנגדות לרוח בעולם (ועל כן המאבק ליציאה הוא לא רק השחרור הפיזי של בני ישראל מעבדות, אלא, מאבק על הדרך בה צריך העולם להתנהל) ומטרת העל הזאת של ההבדלות מהחומרי אינה רק ביציאה ממצרים היא גם במהלך של הגעה לארץ, כמעין עשה ולא תעשה, אני יוצא ממקום אחד, מוציא מליבי מחשבה לא טובה, אבל גם מכוון קדימה אל ארץ ישראל, אל הקרבה לקב"ה –

ארץ, אשר-יהוה אלוהיך דורש אותה:  תמיד, עיני יהוה אלוהיך בה--מראשית השנה, ועד אחרית שנה.  (דברים י"א, י"ב).

היציאה היא הכניסה והכניסה היא היציאה, אם כך אני מכוון קדימה למטרה הגדולה, רואה אני את ארץ ישראל, אבל בונה לעצמי מטרות משנה – ארבעים ושניים מסעות – אבל כל מטרת משנה, כל מעשה שלי יש בו מן הכוונה לאותה מטרה גדולה; אילים, ים סוף, חצרות, רתמה, רימון פרץ.... אני הולך לאילים ומתרחק עוד קצת מהמצרים שלי וזה יכול להיות קשה, הק"מ הבודד הזה שאני עכשיו עושה כדי להתרחק ממנה עוד קצת ואני מזיע על ההתקדמות הזאת והלוואי ואצליח לעשות את הצעד הקטן הזה ויש עוד אלפי צעדים לארץ ישראל, אבל גם את הצעד הזה אני רואה כצעד נוסף לארץ, כאמרה המפורסמת בשמו של ר' נחמן מברסלב: "כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל" (אז למה נוסעים לאוּמן? אכן קושיה גדולה..).

ובהגיעכם לארץ:

דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:  כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, אֶל-אֶרֶץ כְּנָעַן. וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם, וְאִבַּדְתֶּם, אֵת כָּל-מַשְׂכִּיֹּתָם; וְאֵת כָּל-צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ, וְאֵת כָּל-בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ. (במדבר ל"ג נ"ב – נ"ג).

אופטימיות אהה.. לא מטרה קצת גבוהה מדי? הכל??? בואו נקפוץ לספר שופטים פרק א' ונראה מה באמת קרה:

וְלֹא-הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה, אֶת-בֵּית-שְׁאָן וְאֶת-בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת-תַּעְנַךְ וְאֶת-בְּנֹתֶיהָ, וְאֶת-יושב (יוֹשְׁבֵי) דוֹר וְאֶת-בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת-יוֹשְׁבֵי יִבְלְעָם וְאֶת-בְּנֹתֶיהָ, וְאֶת-יוֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וְאֶת-בְּנוֹתֶיהָ; וַיּוֹאֶל, הַכְּנַעֲנִי, לָשֶׁבֶת, בָּאָרֶץ הַזֹּאת.  כח וַיְהִי כִּי-חָזַק יִשְׂרָאֵל, וַיָּשֶׂם אֶת-הַכְּנַעֲנִי לָמַס; וְהוֹרֵישׁ, לֹא הוֹרִישׁוֹ.  {ס}  כט וְאֶפְרַיִם לֹא הוֹרִישׁ, אֶת-הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר; וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ, בְּגָזֶר.  {ס}  ל זְבוּלֻן, לֹא הוֹרִישׁ אֶת-יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן, וְאֶת-יוֹשְׁבֵי, נַהֲלֹל; וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ, וַיִּהְיוּ לָמַס...(כ"ז – ל') ועוד ועוד לא..

והקב"ה ידע כמובן את העתיד, אז למה להציב מטרה כה גבוהה? בישיבה פדגוגית אולי היינו חולקים עליו; תשמע, זה קצת יותר מדי, הם לא מסוגלים, בוא נסתפק בגבולות 48'...

עונה לנו הקב"ה (באותה ישיבה פדגוגית על עם ישראל לקראת סוף כיתת המדבר שלהם) דרך ציווי זה; נכון, אני יודע, בתקופת השופטים הם לא יצליחו, אבל כאן ועכשיו לפני חציית הירדן, הם צריכים לדעת שהם מסוגלים ויותר מזה שאני מאמין בהם שהם מסוגלים והם צריכים לקבל על עצמם את המשימה במאה אחוז לפני המעבר של הירדן (ראו רש"י על הפסוק "כי אתם עוברים את הירדן") ואז כשלא מצליחים, זה עיכוב זמני בלבד, זה משהו בר תיקון.

טוב, זה שאני מאמין בכם אתם כבר יודעים, אז תאמינו בעצמכם..

שבת שלום,

איתן