בלק תשע"ו

בס"ד

פרשת בלק תשע"ו

חזרתי מחמישה ימי מילואים, קוראותי צריכות להבין כי מדובר בתקופה קשה ואינטנסיבית בה הגבר נותן את עצמו למען הכלל וכאשר הוא שב הביתה יש לנהוג בו מנהגי כבוד לפחות במשך חודש. קוראיי הגברים צריכים לא לספר את האמת בקול... ;)

ובכל אופן, מצאתי את עצמי במציאות הישראלית העולה על כל דמיון; אני יושב באמבולנס צבאי גדול, ילדה סורית פצועה בת 3 בזרועותיי כדי לאפשר לאמהּ הסחוטה מעייפות לנקר בדרך מבלי להפיל אותה, לידן נער סורי שבא לביקורת בישראל על פציעה ישנה כאילו נשלח על ידי קופת חולים מקומית ועל האלונקה פצוע שלישי עם פציעה מקליע בשוק והוא מחייך ומאושר (אבל זה כנראה על רקע התרופות שנתתי לו...;) ) וכך העסק מתנהל לו כבר כמה שנים, מלחמה עקובה מדם מתנהלת קילומטרים בודדים ממקום מגורי ובכלל בשכנות לנו כמדינה, אני מראה לחובשים שלי איך הם מגיעים אלינו ממש מבין שדות התירס והאבטיח שלנו...

הרבה שאלות עולות מהסיטואציה הזאת: הנה, תראו אומות העולם, כמה אנחנו מוסריים ואוהבי אדם! איך אתם רואים אותנו ככובשים בלבד? למה באים בתלונות אלינו ולא לרוצחים הנמצאים כה קרוב אלינו ואשר מקרי מוות מזעזעים מתרחשים שם דבר יום ביומו? ומצד שני – למה לנו לטפל באזרחים של מדינת אויב? מה לנו ולהם? למה לבזבז כל כך הרבה כסף עליהם?

אפילו נביא הגויים, בלעם, אמר (דברים כ"ג ט'-י'):

הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב.

מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב, וּמִסְפָּר אֶת-רֹבַע יִשְׂרָאֵל; תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים, וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ.

אם כך למה באמת להתחשב בגויים? לא בדעות שלהם, ולא לעזור להם?!

אלא, שהביטוי "לא להתחשב" בשפת המאה העשרים ואחת, "לא סופר אותך", אינה באותה משמעות של התורה, כאשר התורה אומרת "ובגויים לא יתחשב" הכוונה היא הפוכה, עם ישראל אינו "נחשב" = אינו נספר בין האומות, האומות, לעומת זאת, נספרות ונחשבות. לעם ישראל תפקיד להוציא את הגויים מבית הכלא של העולם הזה וכידוע "אין אדם מוציא את עצמו מבית האסורים", משמע על עם ישראל להיות קצת לא קשורים לעולם הזה על מנת להצליח להעלות את העולם הזה.

התחלנו קצת לאחרונה לבאר את היחס הזה של ישראל והעמים, היהדות והדתות האחרות, מה חושבים העמים על היכולת "לצאת מהעולם" – מהטבע ומה היחס אליו?

כל תלמיד כיתה א' בבית הספר ביוון העתיקה למד את הסיפור על איקרוס ודדלוס (שכבר הזכרנו בעבר), זוג המהנדסים, אב ובנו, אשר נדרשו לבנות מבוך (העולם) על מנת לכלוא בו את היצור המינוטאור (יצר הרע הפוגע בכל אחד) ומרוב שהם בונים אותו טוב הם בעצמם לא מצליחים לצאת, עד אשר הם בונים לעצמם כנפיים (השכל), אך, כאשר הבן איקרוס מנסה לעלות גבוה מדי, אל השמש יוצא, ממיס את הדבק ששימש להכנת הכנפיים ואיקרוס מוצא את מותו. – נו, ילדודס יקרים, מה המסקנה ממה שסיפרתי? שואלת המורה היווניה - אי אפשר להשתחרר מכבלי העולם הזה, גם אם נדמה לכם שאתם חכמים גדולים, בסופו של דבר הטבע שולט ומכלה את הכל ואנחנו תקועים במבוך הזה לנצח.

הנוצרים – גם הם לא מאמינים ביכולת האדם להתרומם בכוחות עצמו ולכן האלוהים חייב להפוך לאדם, לרדת לעולם הזה ומכאן לכפר על חטאי האדם – לאדם עצמו אין סיכוי לכפרה.

הסיפור הזה דומה מאוד לכמה מקורות שלנו; בתורה – "ואביא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי", האלוהים, לא רק שלא הורס לנו את הכנפיים, אלא, נותן לנו את הכנפיים, כדי שנשתף איתו פעולה ובעזרת כנפיים אלו נוכל לפעול בעולם. איך? "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" – כלפי אומות העולם, תפקיד עם ישראל הוא קודם כל בהיותנו ציבור, כלל של עם ולאחר מכן תפקידו של העם הוא לרומם את העולם להראות לעמים, שאפשר גם אחרת, האדם יכול להיות משוחרר מכבלי הטבע בעזרת כוח הרצון שלו ולשלוט אפילו ביצרים שנראים הכי בהמיים כמו יצר המין (ברית מילה ועוד) ויצר המאכל (ברכות...).

משל דומה מובא במסילת ישרים (פרק ג') על המבוך – "גן המבוכה" שמי שנמצא בו אינו יכול לראות את היציאה, אבל אם אדם נמצא על המרפסת למעלה, הוא מסוגל להנחות את האדם התקוע במבוך אל היציאה.

אם כך שתי גישות נלחמות בעולם:

1.      הגישה הראשונית הבהמית של האדם, המיוצגת על ידי הנחש הקדמוני, המקנא באדם ובחווה המסוגלים לחיות באידאה ולרתום אפילו את יצר המין לקדושה בעוד הוא לא מסוגל, הוא נשלט על ידי כוחות הטבע, כך גם בלעם אשר מגיע אחריו רואה את עם ישראל ומקנא בו. גישה זו אינה סובלת מישהו אחר שמציג גישה הפוכה שבעצם מראה את חולשתו הגדולה.

2.      הגישה של החלק השני באדם "ויהי האדם לנפש חיה" – החלק הנשמתי של האדם המסוגל להיות מנותק מהטבע [לא נכנס כאן להבדל בין נשמת האדם לגוי], חלק זה מופיע בכל אדם מישראל, אבל ההופעה השלמה שלו היא בעם ישראל כציבור. הסיבה היא, שעם ישראל נוצר לא בתהליך טבעי של בני אדם הגרים בארץ מסוימת, אלא, בתהליכים של בחירה – אברהם מסכים לציווי "לך לך", עם ישראל מסכים לצאת ממצרים, עם ישראל מסכים לקריאתו של הרצל "אם תרצו אין זו אגדה"...

אז האם האדם הוא פשוט חיה משוכללת יותר או אישיות מוסרית? על זה המלחמה הגדולה בעולם ואולי יש כאן התחלה של פענוח הסוד של האנטישמיות בכלל ועל ההתנגדות לכיבוש הישראלי לעומת אי ההתנגדות לכל כיבוש אחר כמעט בפרט, הכיבוש הישראלי תכליתו להקים אומה – אומה שהדגל שלה הוא שליטת המוסר בטבע ולא שליטת האינטרסים הצרים (וזה הנושא של הרש"י הראשון בתורה).

היהודי מניח על ראשו תפילין מרובעות לסמן את הסדר השונה מהטבע. מה מניח על ראשו הגוי? שימו לב מה הניחה האומה התרבותית הראשונה בזמן שעם ישראל הצטווה על התפילין בתמונות למטה.

שבת שלום,

איתן