בס"ד
פחות שפע. פחות חו"ל, פחות מסעדות יוקרה, פחות חתונות ראוותניות, פחות מכל היותר הזה. כן, יש גם רעב ועוני וקשיים של ממש. אני מכיר. מקרוב. אבל על השפע הזה אני רוצה לכתוב. שפע היא לא מילה גסה. נוחות היא לא מילה גסה. ראוותנות כנראה שכן. כל עוד השפע והנוחות באים יד ביד עם הצדקה והחסד, הרי שהשפע יכול להיות מקור הברכה בעצמו.
חברה מבוססת על תרבות של שפע היא חברה מסוכנת, היא חברה שהבלמים המוסריים שלה משוחררים קצת, יש סכנת התדרדרות גדולה יותר. חברה שגיבורי התרבות של הם "מצליחנים" במובן הכספי של המילה, שמה את השפע כמטרה ולא כאמצעי. וכאשר השפע נהיה לאידאל, או לפחות התחושה היא שאצלי טוב ומושלם, יותר קשה לראות את האחר, את החסר. לפעמים אפילו מופנה אליו כעס, איך יכול להיות שאתה חסר? מה עשית בשביל זה? אתה כנראה לא סתם במקום הזה…
הרבה אנשים פשוטים נפגעו מהירידה הזאת בתרבות השפע. חייבים לראות את זה מצד אחד. מצד שני, אני לא יכול לראות איזה איזון בתופעה הזו, איזה לימוד ששם לנו מראה מול העיניים ומבקש שנִלְמד אותו. אני מקווה שנשכיל להסתכל קדימה אל ההזדמנות ולא להסתכל לאחור.
וַיִּשָּׂא־ל֣וֹט אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־כׇּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן כִּ֥י כֻלָּ֖הּ מַשְׁקֶ֑ה לִפְנֵ֣י ׀ שַׁחֵ֣ת ה' אֶת־סְדֹם֙ וְאֶת־עֲמֹרָ֔ה כְּגַן־ה' כְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בֹּאֲכָ֖ה צֹֽעַר׃ וַיִּבְחַר־ל֣וֹ ל֗וֹט אֵ֚ת כׇּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּסַּ֥ע ל֖וֹט מִקֶּ֑דֶם וַיִּפָּ֣רְד֔וּ אִ֖ישׁ מֵעַ֥ל אָחִֽיו׃ אַבְרָ֖ם יָשַׁ֣ב בְּאֶֽרֶץ־כְּנָ֑עַן וְל֗וֹט יָשַׁב֙ בְּעָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיֶּאֱהַ֖ל עַד־סְדֹֽם׃ וְאַנְשֵׁ֣י סְדֹ֔ם רָעִ֖ים וְחַטָּאִ֑ים לה' מְאֹֽד (בראשית י"ג)׃
וַיֹּ֣אמֶר ה' זַעֲקַ֛ת סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה כִּי־רָ֑בָּה וְחַ֨טָּאתָ֔ם כִּ֥י כָבְדָ֖ה מְאֹֽד׃ אֵֽרְדָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה הַכְּצַעֲקָתָ֛הּ הַבָּ֥אָה אֵלַ֖י עָשׂ֣וּ ׀ כָּלָ֑ה וְאִם־לֹ֖א אֵדָֽעָה (בראשית י"ח)׃
התורה מתארת את סדום בשני תאורים אופיניים. מתארת את העושר ומתארת את הרוע. קשה שלא לעשות את ההקשר. החברה הסדומית עשירה, שבעה, לא יודעת רעב וככה היא רוצה להשאר. לא רוצה לדעת בכלל על קיומו של העוני שקיים מעבר לגבולותיה. חושבת שהגיע לקץ הימים. זה אולי יהיה נכון בעתיד (ואכן דוד המלך יצא מצאצאי השורד הסדומי לוט), אבל כל עוד יש מקום לתת, אי אפשר לחיות בצורה כזאת.
גם יחסי המין בעיר הזאת עקרים ונועדו לצורך סיפוק צורך גופני. אין בהם נתינה. וכשאין נתינה אין הצדקה לקיום וכשמגיע אליהם הגילוי האלוהי ("ארדה נא ואראה") הם לא יכולים לעמוד בו. איך אומרים בחינוך, זה לא עונש, זו תוצאה. יש גרעין של אמת ברעיון של שפע, כפי שהזכרנו לעיל, אבל רק כשהעושר יהיה משותף לכולם. הגרעין הזה נישא דרך לוט, בתו, מואב, רות, דוד ועד מלך המשיח.
מי שמפנה את הגב לאחר ומסתובב רק כדי להיות מחובר לסדום, להיות מחובר רק לעצמו, נהפך לנציב מלח עקר ויבש.
שבת שלום,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה