בס"ד
לבנות מחדש. אחרי משבר, או נפילה, או, גם, ממקום טוב, שבוצ צריך 'רק', להתחיל מהתחלה. מגיע עם חשש, התרגשות, פחדים, מחסומים, כוחות, רשמים של נפילות, הצלחות, טבועים בגוף, בנפש, עוצמה כזאת, או אחרת, של רוח. וצריך להתחיל מחדש. כי 'נפל עלי' דבר, נפלא משליטתי, כי החלטתי שזה הזמן, לעבור, להתנתק, לצעוד צעד,
קדימה.
אחורה.
רגע, לאט. אתה נולד מחדש. אז, צעדים ראשונים, זהירים, סקרנים, בוחנים, יד מושטת קדימה, למנוע נפילה, כף היד פתוחה לקבל, מלאה לתת. לא כדאי עוד לרוץ, גם אם יש דחף, קיים הרצון. אתה בעולם חדש, תתרגל אליו, תן לו להתרגל אלייך. תהיה קצת קודם, עם עצמך. תפתח פנימה את מה שנסתם קודם, מה אתה רוצה להוציא ולמצוא עכשיו, הזדמנות, לשאול, מי אתה.
הפסיכולוג מייקל באלינט, טבע את המושג 'התחלה חדשה' בטיפול הפסיכולוגי. הפסיכולוגיה בכלל, היא עניין של חזרה אחורה, לשורשי הדברים, לנבירות ובירורי עבר. באלינט הוסיף את הרעיון של חווית העבר מחדש, תהיה שוב ילד קטן, נחזור למצב בו הייתה דקה לפני 'שבר בסיסי' ונתחיל מהתחלה, נלמד לנהל יחסים פשוטים, ילדיים, ומתוך התיקון הזה ומתוך כל מה שהיה סתום, אפשר יהיה ללמוד לנהל יחסים מורכבים ובוגרים יותר.
התחלה חדשה, לאבד, לעבד, לפתוח, לנשום.
שבת שלום ובשורות טובות,
איתן.
ב"ה ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. ואלה מוסיף על הראשונים שכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם [אל תקרי 'בהבראם' אלא] באברהם. ועתה ניתוסף קיום בעולם בבחינת יצחק כמ"ש ז"ל שאברהם תיקן את העולם בבחי' אהבה וחסד. ויצחק בבחי' יראה ומדה"ד [ומידת הדין]. [תרל"ה]
וב"ה כבר כתבתי בשנים הקודמים בענין הבארות שסתמום פלשתים כדי שיפתח יצחק אע"ה [אבינו עליו השלום] פתח חדש. ולכן הי' ג"כ הסתר מיוחד. כי זה עצמו הכח למצוא המעיין ע"י התגברות להסיר האבן מכשול וכמ"ש [וכמו שכתוב] 'ולאום מלאום יאמץ'. [...]. דאיתא עד אברהם הי' תהו ובהו ובאברהם אע"ה התחיל האור וכמ"ש וירא כו' כי טוב ויבדל שגנזו לצדיקים כו'. כן נתקיים בענין יצחק אע"ה בחי' צפון. ובא אח"כ רב טוב שהוא בחי' יעקב אע"ה [שפת אמת, תולדות, תרמ"א]:
אברהם אבינו נפטר ותקופת יצחק בעולם. אברהם אבינו נרמז בבריאת העולם, 'אלא תולדות השמים והארץ בהבראם' - 'באברהם', אברהם העמיד קיום לעולם התוהו הקדמון דרך מידת החסד. תקופת יצחק נראית מנוגדת לה. מסתגרת, עולם של מידת הדין. הפרשה - עולם יצחק, מתחיל במילה "ואלה תולדות", ו' החיבור מקושרת אל עולמו של אברהם, המילה 'תולדות', המקושרת - רומזת לתולדות השמים והארץ, באה להנגיד, העולם הישן מת, יחי העולם חדש.
עולמו של יצחק נראה כמתחיל מִשֶּׁבֶר. עולם חדש שנבנה על חורבנו של עולם ישן. חזרה לתוהו, הפעם מתוך רוע של אנשים, סותמים מים חיים, מייבשים בעפר. יצחק הממשיך - המחדש, חוזר אחורה, לעולם הקדמון, חופר את בארות אביו, שומר על שמותם, אך, ממשיך, מזרים, את המים החיים על שמו שלו, על פי דרכו, בעמלו, במעשיו.
ומוליד שני בנים. תאומים. שונים. עכשיו, הדורות הבאים, צריכים לבחור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה