בס"ד
חושב הרבה על התפילה.
מהי? מה תכליתה? הרעיון שלה מעורר בי שאלות מורכבות. הסטינג שלה מתנגש לי עם התשובות. קיבעון מול פריצת מחסומי היקום. שימור קפדני מול המטרה לשנות את העולם.
מרגיש הרבה את התפילה.
גם תחושות של סתם וריק, שנמצאות שם בין תחושות עמוקות, חופרות, מגששות, מגלות. גם פה, הסטינג, מפריע - עוזר. מרחיק - מחבר.
בתפילה, אני קודם כל מדבר. אל אלוהים, אל עצמי. את מי אני מנסה לשנות? על מי אני מנסה להשפיע? את מי אני מנסה להכיר? אל מי אני מנסה להתקרב? הזמנה למפגש. במפגש הכל אפשרי. וצריך להגיע למפגש, צריך להגיע נכון למפגש, להיות נכון להפגש.
להפגש ולדבר, לדבר גם בלי להפגש…
לדבר. אולי הפעולה האנושית הנפוצה ביותר, כנראה גם המשפיעה ביותר. חיים ומוות ביד הלשון. אנחנו לא מפסיקים לדבר, או, לשלוח דיבור על פני הרשת. אל מי אנחנו מדברים? מתי אנחנו מדברים אל האחר, כדי שבאמת ישמע. להעביר מידע, לכוון, להקשר… ומתי הדיבור הוא לעצמנו, שופכים החוצה את מה שיש בפנים, כאילו אל מישהו, יותר על מישהו. האם להגיע למפגש כשהתוצאה כבר ידועה. כבר מוחלטת אצלי. ככה יהיה המפגש, ככה יהיה הדיבור. זו תהיה התוצאה, או למצב שבו יותר קשה להגיע למפגש, כשהסוף פתוח. אולי אשפיע, אולי אושפע? אֲלַמֵּד וְאֶלְמַד. מפחיד. מסקרן. מעניין. משחרר. מלחיץ. מחייב. לא בטוח. לצאת למסע. כשיוצאים מגיעים למקומות נפלאים (ומפחידים ומסקרנים…).
אני חושב, שכאנשים שאומרים ש"המצב גרוע", באיזשהו אחוז גבוה מתכוונים לדבר הזה . התחושה המעיקה הזאת, בסביבה הרחוקה והקרובה, שאתה לא יכול לפתוח את הפה, לא בגלל שאין מי שישמע, אלא, בגלל שאין לך אוזן קשבת…
בתפילה…
שבת שלום ובשורות טובות,
איתן.
מ"ש רש"י ז"ל הירא כשמטריחו יותר מדאי מניחו והולך. וקשה הלא ירא. ואיך מניחו[?] ולפי שכל אנושי נראה שיותר נשמר האדם ע"י היראה [!]. הגם, כי לא באנו לאהבה שלימה וא"י [ואיך יכול] להעיד ע"ז [על זה?]. מ"מ [מכל מקום] אפשר לפרש ברש"י שכשמטריח האדם בתפלותיו ובקשותיו להש"י [להשם יתברך]. כשעובדו מאהבה עושה לו כל רצונו. אבל ביראה מניחו כו' כנ"ל [שפת אמת, ואתחנן, תרל"ד]:
וְאָהַבְתָּ – עֲשֵׂה דְּבָרָיו מֵאַהֲבָה. אֵינוֹ דּוֹמֶה עוֹשֶׂה מֵאַהֲבָה לָעוֹשֶׂה מִיִּרְאָה; הָעוֹשֶׂה אֵצֶל רַבּוֹ מִיִּרְאָה, כְּשֶׁהוּא מַטְרִיחַ עָלָיו – מַנִּיחוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ (ספרי לב).
זה הרש"י שמביא ה'שפת אמת'. יש ציפייה לעשות דברי הקב"ה מאהבה. כי אם תעשה מיראה, אומר רש"י בשם הספרי, כשמשהו לא יסתדר, אתה תעזוב את הקשר. ה'שפת אמת' מקשה. ולכאורה להיפך. קשר שמבוסס על אהבה, עלול להגמר אם יש בעיות, אבל מי שמפחד, תמיד יעשה מתוך פחד!
ה'שפת אמת' הופך את הבנת הפשט ברש"י. לא האדם יעזוב את הקב"ה אם הקשר יהיה על בסיס יראה, אלא, כשהאדם הוא זה שמטריח על הקב"ה בתפילה ובקשה, מטריח - מגיע לי! שהתפילה שלי תשמע! אני פה להוציא מה'כספומט' תוצאה. ואז הקב"ה הוא זה ש'עוזב'. אין כאן דיבור. אין כאן מפגש. אפשר לומר שאין סיבה לבריאת העולם.
תבוא מאהבה. למפגש שבו הכל יכול להיות. תבוא קודם להפגש, עוד בלי המחשבה על התוצאה. ואז 'עושה לו כל רצונו'. רצונו של מי? של המתפלל מאהבה? של הקב"ה? לא ידוע. לא ברור. נפגש ונראה…
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה