שלח תשפ"ה

 בס"ד

הופ הופ טרללה, גדלתי בשנה אה אה…!!

ישנם מעברים עם תאריך. לפעמים, התאריך באמת משפיע מאוד על השלב ההתפתחותי (חתונה למשל..) ולפעמים הוא תאריך רנדומלי על לוח השנה. אני, למשל, שמתי לב שהמעבר המנטלי בין כיתות בחטיבה ובתיכון מתרחש סביב חנוכה, הרבה אחרי התאריך הרשמי של האחד בספטמבר.. מאז לידתו של תינוק, ההורים ואחר כך גם הסביבה, אוספים נתונים ועדויות לגדילה. החיוך הראשון, ההתהפכות, הצעד, הדיבור, הקריאה, העצמאות… לא מעט פעמים אחרי גיל הינקות, יש אלמנט של הפתעה. "פתאום" הילד גבה, נהיית נערה! הפכת לאיש! לא שמנו לב ש… ממתי הוא נהיה כזה…

מאחורי הקלעים של תהליכי גדילה והתפתחות, משחקים מערכות העצבים ומערכות הורמונליות ובטח שלהשפעת הסביבה תפקיד חשוב. שלושת הגורמים האלה מתערבבים ביניהם וקשה לשים את הגבול בעוצמת ההשפעה של כל כל מהם. אני מאמין, שיש גם יכולת להחליט לפרוץ. גם כשאתה עוד על הגבול הביולוגי המאפשר זאת. ההחלטה לקום בבוקר, להחליט שאתה אדם. אתה מרגיש את מרחבי האפשר, וקם. ועושה. כי בצמתים האלה, הרבה ממהלך החיים נקבע. חשובה היכולת להיות מודע שאתה מצוי בצומת גדילה, והיכולת לבחור לעשות אותה.

יש מחסומים, יש תירוצים. טובים יותר, טובים פחות. מרגע שהבנת, שהרגשת, שאתה שם, שאתה מסוגל, זה שלך. אתה תקבע. את תחליטי. ולא תמיד רוצים לגדול, האחריות מאיימת מעבר לפינה. בחלומות זה יפה ומושך, במציאות, זה דורש עבודה, גם וויתורים. קשה לוותר על חלקים מהשלב הילדי, על להשאר קטן, עוד קצת לנוח בצל של אחרים.

מתי (האם?) החלטנו לקום כְּלָבִיא? להיות מוכנים לעשות גם את המשך הפסוק? רק אחרי שבשלו התנאים ה'ביולוגיים' של סכנת מוות וכליה? האם קיבלנו החלטה שעכשיו, זה עכשיו? שתפיסת המציאות של מדינת הלאום של העם היהודי, היא שאנחנו מתבגרים ולוקחים אחריות על הזהות שלנו לא פחות מההישרדות שלנו? האם התחלנו להבין שהאחד תלוי בשני? 

הנה אדם, שלדעתי האישית, עוד לא ממש החליט לעבור שלב. אריה דרעי, יו"ר תנועת ש"ס, מספר כי נתניהו אמר -  "הסיעה הכי גדולה בקואליציה היא סייעתא דשמיא". בהחלט רגע גדול של קידוש ה' ואז הגיעה תגובתו של דרעי - "אז תפעל שהסיעה הזאת תשאר בקואליציה, אל תבריח אותה…". נתניהו, ה"חילוני" לכאורה, רואה בהצלחה המדהימה של כוחות הביטחון מעשה שמיים הקשור במעשה האדם ודרעי החרדי, לא רואה (לפחות להבנתי) את הדבר הזה ויותר מרומז, שהמפלגות החרדיות, המונעות גיוס של אלפי בחורים שלא לומדים תורה, הם הם הסייעתא דשמיא, הם המייצגים את התורה. עולם הפוך בזמן גאולה.

אז בדרך כלל לא נשים לב לשינוי עד שהוא כבר ממש בעיצומו. "איך גדלת!" תגיד הדודה, אחרי שהנער כבר מתנשא לגובה של 1.85 מ'. ויש זמנים שתשומת הלב, פקיחת העיניים, יעשו את כל ההבדל. יותר מזה, הם, הם אלו, שיעשו את השינוי.

שבת שלום ובשורות טובות,

איתן.

שלח בקיצור יש להבין ענין שליחות המרגלים. ובאמת מצינו בדרשות חז"ל כמה טעמים על שאיחרן המקום ב"ה במדבר ארבעים שנה ע"ש, א"כ [אם כן] מה הוי ס"ד [סלקא דעתך - המחשבה] מעיקרא. וכתיב לכל זמן ועת כו' שהי' עת מיוחד להכניסם לארץ ישראל. אבל כתיב תחת השמים. אכן למעלה מן תחת השמים יש חפץ בלי עת. וכן הי' מדריגת בנ"י במדבר שהיו למעלה מן הזמן. לכן הי' בכחם לכנוס בלי עת שנתקן מצד הטבע. ולכן המרגלים הבינו כי אין העת מיוחד להכניסם וזה הי' אמת כנ"ל. אעפ"כ הי' להם להאמין בהבורא ית' כי היו נכנסים. וז"ש יהושע וכלב טובה הארץ מאוד כו' אם חפץ בנו ה' והביא כו'. פי' כי אם שלא נתקן עדיין הארץ. אבל כאשר יכניסם הבורא ית' תתרומם ותתעלה הארץ למעלה מהטבע והזמן כנ"ל [שפת אמת, שלח, תרל"ט]:

הם צדקו בכל מילה. זו לא העת. זה לא הזמן. העם הזה שיצא ממצרים, לא באמת יכול להכנס לארץ. גדול עליו. הוא עוד לא בשלב המתאים. הוא עוד לא בשל לשינוי הקיצוני הזה. מעבדות לחירות. מאכילת מן ושליו לעבודת האדמה. המרגלים טעו בדבר אחד, אומר ה'שפת אמת'. הם ניתחו רק את הנתונים של 'תחת השמיים'. ומה עם מה שמעל השמיים? מה עם אמונה, ביטחון בקב"ה, ביטחון בעם? מה עִם להוביל? אתם! הנשיאים! אם אתם לא רואים את היכולת לגדול, אז בטח שהעם יבכה, אם תתייחסו אליו כתינוק, הנבואה, בוודאי, תגשים את עצמה.

זה הזמן להתרומם! לראות את הגאולה! יכול נוכל לה! זועקים יהושע וכלב, זועקים אחרים אלפי שנים מנהיגים אחרים. בית המדרש של משה היה כנראה על גבול העולם הבא, אבל, כדי להגשים את מה שלומדים שם, צריך, אמנם, לשמור אותו במרכז המחנה, אבל גם לצאת ממנו כדי לעלות, להעפיל, לבנות, לשמור ולהלחם.