בס"ד
לצמוח מתוך משבר! הכי חשוך לפני עלות השחר! …
אינספור מנטרות, מנסות לעודד, לתת תקווה. או, פופוליזם. ניתוק, ממציאות, שאין בה כוח, בקושי, לפתוח את העיניים בבוקר. האפשרות לצמיחה אחרי משבר הורגשה מאז ומעולם. מגיל אפס. כסא היולדת נקרא 'משבר' ומתוכו יוצאים חיים, משבר גיל ההתבגרות המצמיח את הילד לאדם ושלל נפילות ושינויים שהביאו איתם הזדמנויות המבוטאות באין ספור סיפורים, יצירות אמנות, מיתולוגיות ועוד…
באמצע שנות ה-90' של המאה הקודמת, טבעו הפסיכולוגים, קלהון ודטסקי, את המושג 'צמיחה פוסט טראומטית'. לא רק מתוך משבר. ממש מתוך פוסט טראומה, מתוך מצב שנחווה כמסכן, מאיים, פסיכולוגית וגופנית. השינויים החיוביים, הצמיחה, לא מבטלת את התסמינים השליליים של הטראומה, עם זאת, היא יכולה לגדול לידם, יד ביד ולאפשר לאדם שחווה את הטראומה, ללמוד לקבל את הטראומה שעבר ולהיות, גם, עם מקור של כוח, משהו לחיות איתו. בשבילו.
המאפיינים המרכזיים של הצמיחה כוללים זיהוי הזדמנויות חדשות בחיים, חיזוק מערכות יחסים משמעותיות, חיזוק החוסן הנפשי, הערכה מחודשת ועמוקה יותר לחיים ושינוי / התפתחות רוחנית. מי הם אלו שיפתחו את הצמיחה ומי אלו שישקעו עמוק בטראומה? מעניין שלפי התיאוריה, דווקא אנשים שמטולטלים יותר, שמאבדים יותר את אמונות הליבה הבסיסיות שלהם, הם בעלי פוטנציאל לצמיחה גדולה יותר. הם אלו שיש יותר סיכוי שיסתכלו על החיים שלהם ויגידו 'משהו כאן חייב להשתנות. [ואולי, רעיון, להיות פתוחים לשינוי וצמיחה מבלי לחכות לטראומה. לחשוב על דפוסים מעגליים, לאו דווקא כאלו שנדמים כשליליים. להיות ערים לחמשת המאפיינים של הצמיחה, כי מי לא רוצה אותם..].
לי זה נשמע שיש כאן קו דק. אנשים שחווים טראומה, עלולים להימצא בחשיבה שלילית מעגלית, להיות על קו התפר. חבל דק. לשקוע או לעלות. מה ישפיע? כמו ברוב המקרים, גנטיקה וסביבה. והסביבה היא אנחנו. הסביבה היא מי ששם לב. 'רק' לשמוע. 'רק' לחמול. להיות 'מלווים מומחים לא מקצועיים', ביטוי שקראתי ומצא חן בעיניי. לא כולנו יכולים להיות פסיכולוגים או מטפלים מקצועיים, אבל, ללא מעט יש כבר ניסיון שמאפשר להם להיות מלווים, וכולנו, יכולים להקשיב.
שבת שלום, חג שמח ובשורות טובות,
איתן.
'שמעתי את נאקת בני ישראל'.. 'לכן לך אמור להם'... 'וגאלתי והבאתי'... 'שה לבית אבות שה לבית'.. 'מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל וייסעו'... 'וספרתם לכם ממחרת השבת'... 'והקרבתם מנחה חדשה לה''...
הקב"ה מעביר את העם שעבר שואה, סבל וטראומה, מסע של ריפוי וצמיחה. אם אני מסתכל על חמשת מרכיבי הצמיחה שהוזכרו, הם כולם כאן.. הגאולה מתחילה בהקשבה לקושי, מעבר מעבדות לחירות, יצירת החירות בעולם, אפשר לומר, היא הזדמנות - העל לתיקון העצמי והעולם. חיזוק מערכות היחסים בבית, בקהילה, לטובת האפשרות לשינוי. תחושת המסוגלות, החוסן של עם העבדים לפעולה, למלחמות, לשינוי. ובתהליך של 50 יום, הגעה לשינוי הרוחני המשמעותי ביותר שעבר על העם, שהשפיע על העולם.
בעקביות. בהתמדה. זה התחיל ב'אני ולא מלאך' ואתם שבו בבית. המשיך בשילוב בין 'קפצו לים, זה תלוי בכם' עם 'ה' יילחם לכם ואתם תחרישון' ואז, לספור את העומר. להבין ששינוי לוקח זמן, שעצם הזמן הוא חשוב. ויש בזמן הזה תהליכים מהירים, ויש בצעדי תינוק. וגם, להבין, שלא כל השינויים אוטומטיים. הקב"ה מזמין לשותפות. לפעולה. תתחילו עם קורבן העומר, משעורים, גרעיני שעורה קלויים בלבד, מאכל משותף / דומה עם הבהמה, קומת הטבע הבסיסית. וכשהזמן יעבור, ותהיו פעילים בתהליך, תגיעו, אחרי 50 יום לקורבן בו תשתפו את החמץ. תטחנו, תלושו, תטפיחו, תאפו. זה הלחם שאני רוצה, זה הלחם שהיה בגן עדן…
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה