בס"ד
"מים. אדמה. אש. אוויר. לפני שנים רבות ארבעת האומות חיו בהרמוניה אבל הכל השתנה כשאומת האש החליטה לתקוף…"
העולם נחלק לשניים, אלו שמחייכים בעונג כשהם שומעים את המילים האלו ואלו שיש להם חסך רציני הדורש השלמה… 🙂 אז, לאלו האחרונים, נסביר, כי מדובר בסדרה לילדים (ברור שראיתי אותה, רק בשביל להיות עם הילדים…) על ארבע אומות; האש, המים, האוויר והאדמה. האיזון הופר כשאומת האש על שליטהּ האכזר החליטו להשמיד ולהשתלט על השאר [ספוילר - הרוח, בשילוב המים והאדמה ואפילו בשילוב של אש אחרת, ניצחה..]. גם האסטרולוגים מחלקים אותנו ל'אומות' - היסודות על פי תאריך הלידה. בדקתי על עצמי. שטויות יפות. עם זאת, בוודאי שאפשר לזהות בכל אחד מאיתנו חלקים מהיסודות האלו. הכוח של האש, היציבות של האדמה, הזרימה וההפרייה של המים והרוחניות שבאוויר.
פירומניה היא הפרעה נפשית המתבטאת בדחף להבעיר אש, לחולל שריפות ולצפות בעונג בהרס שהאש גורמת, כך שלא פלא שיוצרי הסדרה 'הלבישו' את האכזריות על אומת האש. האש היא גם מקור של חיים, עד כדי כך שישנם חוקרים הסוברים כי יכולת בישול הבשר, היא זו שאפשרה את ההתפתחות של מוח האדם, מה שהבדיל אותו משאר קופי האדם ובלעדיה היינו היום עדיין על העצים. האש היא גם מקור הטכנולוגיה הקדומה שהביאה את האדם למה שהוא היום. מעניין להשוות בין המיתולוגיה המשייכת את הגעת האש לאדם כתוצאה מגניבתה מהאלים על ידי פרומתיאוס לעומת המדרש המתאר את מתן האש, או יותר נכון, מתן היכולת לאדם להבעיר אש בעצמו עם שתי אבנים, על ידי אלוהים במוצאי השבת.
אש הורסת, מתיכה, מכלה כל. מחממת, מאפשרת, אפילו ממזגת ולכן היא מאפשר טרנספורמציה, שינוי, יכולת להתבונן על המרכיבים השונים שלה בתוכנו. פחדים ראשוניים, התרגשות, רצון לשרוף, לכלות, את עצמי, את כולם. רצון לשלוט בכוח, או לקבל שליטה של אש מרוסנת, למצוא מקום בטוח וחם. להסתכל על האש זה מהפנט. להסתכל על האש, לחשוב, מהי האש שלי? מה מגביר ומה מנמיך אותה? מה אני רוצה לשרוף השנה? את מה אני רוצה לכלות? מה ואת מי אפשר לחבר? את מה להתיך וּלְמָה להפוך אותו? וגם, מה יכול לקום, מתוך מה שהאש השאירה?
אנחנו מחזיקים בגפרור, בידינו הדבר…
שבת שלום, חג שמח ובשורות טובות,
איתן.
ב"ה צו שבת הגדול מצות הרמת הדשן כי כפי מה שנשרף הפסולת. כמו כן מתגלה הקדושה באדם. כי יש מ"ט פנים טהור וטמא. ויש בלב איש ישראל ג"כ מ"ט שערים. וכמ"ש הלב מבין. ויש עלי' גם למחשבות זרות באם נשרפין בעת עלותם על רוח האדם. כמ"ש היא העולה מחשבה רעה דאתוקדא ע"י שעולה בלהב המזבח שהוא הבל הלב שצריך להיות מתוקד בו תמיד אש התשוקה לה'. ואז מתרומם זה הדשן כנ"ל כמובן [שפת אמת, צו-הגדול, תרל"ו]:
במצות הרמת הדשן שהי' נבלע אצל המזבח להראות שזכות הקרבנות נשאר קיים לדורות. וזה שכתוב יזכור כל מנחותיך ועולתך ידשנה סלה. שדשן העולה שנבלע. נשאר הזכות קיים לדורות [שפת אמת, צו - הגדול, תרמ"ו]:
האש על המזבח.. לא תכבה.. האש מגיעה מלמעלה ומצווה להביאה גם על ידי האדם, העולה שנשרפת כליל.. והפעולה, המצווה, הראשונה ביום, להרים את הדשן מעל המזבח, להתחיל ולטפל במה שהשאירה האש…
אפשר לומר כי השימוש באש היא העבודה המרכזית במקדש. הקורבנות, הקטורת, אפיית לחם הפנים והדלקת המנורה. לכל אחד מאלו תפקיד אחר המנצל את כוחה של האש לקדושה. לשרוף את הפסולת, את המחשבות הזרות, לעבוד עם אש התשוקה, לתת את הכל, לראות כאילו אני נשרף בעצמי, שריפה המביאה לריח ניחוח, לאור ולדעת של המנורה. וגם, לדעת לקום מתוך הדשן - אפר, לתת מקום גם למה, שלכאורה, אבד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה