בס"ד
"אפשר להטעין את הוויפ?" שאל טרמפיסט צוהל בשעת לילה בדרכו אל הכנרת. לצערו נסעתי לכיוון אחר ולקחתי את החבר'ה העולזים רק עד לצומת הקרובה. הוויפ לא הספיק להטען. השעה כבר הייתה לי מאוחרת ודיכאתי את העליזות בנזיפה. שייכנסו מהר לרכב, בלי דיונים ועוד מעט מגיעים, אז אל תתחילו עם הטענות ובקשות.
זו לא הייתה (רק) השעה המאוחרת. נערים צעירים ובריאים מהמגזר החרדי, אני לא פותח איתכם דיון, אפילו לא שופט אתכם באופן אישי, אולי אתם דווקא כן תתגייסו. אבל, לפחות במפגש שלכם עם הציבור, קצת יותר בשקט, קצת פחות עליזות (ועיכוב) כשעוצרים לכם טרמפ. מי אלו שעוצרים לכם טרמפ? ככל הנראה כאלה שהמלחמה (שעדיין כאן) מטרידה אותם קצת יותר…
קראתי הבוקר מאמר שפרסם הרב בני לאו, שהשתתף בעצרת לקריאה לחרדים להתגייס. עמוק מזה הוא קרא להם להיות שותפים, הוא קרא להם לא להיות מנותקים. אם כל בחור ישיבה, עכשיו, יקדיש רק יום אחד מתקופת 'בין הזמנים' הארוכה לסייע למשפחות מגויסים / חטופים / שכולים, רק יום אחד, ההשפעה תהיה אדירה. מפוצצת. קודם כל לחרדים פנימה. שותפות, חמלה, צדקה וחסד. ולאומה כולה. זה לא יפתור אותם מביקורת ואני מניח שיהיה גם ציבור שיגיב בציניות למעשה כזה, אבל, מעבר לסיוע הענק שזה יכול לתת, סיוע שכל כך נדרש, נוכל באמת לדבר. נוכל להרגיש שאנחנו חיים על אותה פלנטה. נוכל לחלוק את אותה פיסת אדמה, נוכל לחלוק בדעותנו, לא כשיח חרשים. מיליונר חרדי שתורם, זה יפה. מפעלי חסד אדירים זה גדול. אבל, אנחנו דורשים, אנחנו מבקשים, את אַחֵינוּ. באמת. זו התרופה היחידה.
זו הדרך. 'הקלה'. כשאני מרגיש תקוע. שאין לי תפקיד. לא מוצא את עצמי. את המקום שלי בעולם. מי אני, מה אני… ללכת ולתת לכלל. להיות בורג בתוך מכונה. להיות שותף, לא מנותק. משם, ככל הנראה, אמצא את הדרך שלי, אלמד לגדול, להוסיף עוד משמעות. להיות משמעותי בתוך הכלל, זה תמיד, יותר 'קל'...
שבת שלום ובשורות טובות,
איתן.
ברש"י אדם למה נאמר ["אדם כי יקריב מכם קרבן.."]. מה אדם לא הקריב מן הגזל כו'. כי האדם מקריב נפש בהמה ומתכפר לו. ומה טעם יהי' מכופר בנפש הבהמה? רק מצד שהאדם ממשיך חיות לכל הבע"ח שהוא למעלה מהם כמאמר כל שתה תחת רגליו. ובוודאי אדה"ר [אדם הראשון] הוא המדבר ומשפיע חיות לבעלי חיים כסדר דצח"מ [דומם, צומח, חי, מדבר]. וכן בכלל. כל דור ודור. אבל האדם הפרטי אם אינו במדריגות מדבר כמו שמצינו יתוש קדמך [שנברא לפני האדם] א"כ [אם כן] נקרא גזילה מה שמביא נפש בע"ח להתכפר בו. רק העצה לבטל עצמו לכלל ישראל כמ"ש [כמו שכתוב] כי יקריב מכם כו' [שפת אמת, ויקרא, תרל"ה]:
הרב שרקי שואל, 'מדוע גזר לא צועק כשמוציאים אותו מהאדמה ובהמה היוצאת לשחיטה כן?'. הגזר, הוא משיב, בוודאי יעלה למדרגת חי, כאשר יהפוך לחלק מהאדם. הבהמה לא יודעת, אם היא תהפוך לאדם בדרגת 'מדבר', או, פשוט, לחיה אחרת… הזכות שלנו לקחת מהעולם בכלל, תלוי במדרגה שלנו, ביכולת שלנו להעלות את מה שלקחנו, להשתמש בו לטוב, לקדם, להשפיע, להשתדל.. בטח לא לרצוח חיות כדי להשביע בלבד. אפילו לא, אומר ה'שפת אמת' כדי להתכפר.
אווו, מילים גבוהות, דרישה מוגזמת, שחרר, מה כל ביס בשר בריא ומזין, אני צריך לחשוב על הצלת העולם?? האמת שלא. יש שתי אפשרויות נוספות. האחת, להיות אדם. מדבר. תורם, עושה ופועל. אבות המזון יהיו חלק מאדם כזה. זה לא תמיד אפשרי. לא לכולם. יש עצה, אפשרות נוספת, אומר ה'שפת אמת'. תעשה משהו לעם ישראל. תהיה חלק. שותף, לא מנותק. זה מספיק עכשיו. בשביל לאכול, בשביל להתכפר. ואולי, עצם החיבור הזה, היא היא הכפרה, אליה התכוונה התורה במילה 'מכם'...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה