בס"ד
"בעת מלחמת ההתשה בסיני שקדמה למלחמת יום הכיפורים, שהינו במילואים במעוזי התעלה, והנה דווח לנו על חיילים שנפגעו מאש המצרים. הגענו למקום ומצאנו על גדות התעלה כמה חיילים פצועים קשה. הרופא קבע כי אם לא יוחשו לבית חולים צפויה סכנה לחייהם, ולפיכך פרשנו במהירות אלונקות והתחלנו לרוץ אל המסוק שהמתין לנו במרחק רב בעומק השטח. באותה שעה חשנו כי רגלנו קלות כאיילות, ואלה שהיו אמורים להחליף אותנו בנשיאת האלונקה בחולות המדבר, רצו בעקבותינו ובקושי הצליחו להדביק אותנו... ולפתע המה קול באוזניי: הנה "הארון נושא את נושאיו", והאלונקה נושאת את נושאיה… (הרב חנן פורת, מתוך סיכום מספר שיעורים).
הסיפור הזה, ויותר מזה, דמותו של הרב חנן פורת (הכרות רק מ'יש שנייה' והרבה ממה שקראתי), מסכמים לי, ממחישים לי, את המחשבות והסערות בעקבות 'חוק הגיוס', 'שוויון בנטל' או כל שם אחר שנותנים לסוגיה הזאת. אני שם רגע בצד את הדיון הפוליטי, החשוב ביותר, מהי הדרך הנכונה, הפרקטית, להביא לכך שחרדים (עם כמה פחות הכללה שאפשר לעשות) יישאו יותר בנטל המלחמה המתמדת, האם ביקורת חדה ונוקבת ופעולה חדה וחותכת, כפייה כאן ועכשיו לכולם [כפי שממליץ הרב אילעאי עופרן במאמר שעורר גלים רבים], או, ניצול רוח העם והמלחמה, כדי לפתוח פתח, לשבור מחסום, מתוך מחשבה ותקווה שכוחות החיים והשוק יעשו את שלהם [למשל, אחת מהתגובות הרבות לאותו מאמר].
אני חוזר לסיפורו של הרב חנן פורת, על ארון הקודש שהתגלם במלחמה כחייל פצוע על אלונקה. סיכון החיים למען עם ישראל בכלל ואותו פצוע בפרט, הוא אחד מהביטויים המובהקים ביותר של ארון הקודש. הארון שיצא למלחמה, עמד בראש העם כדי להתוות את הדרך. ארון שצועק 'אחריי!', ממני תראו וכן תעשו, עם ספר התורה שנמצא בתוכי, לצאת ולהיות שותף להצלת ישראל. ארון הברית ההיסטורי גם 'שילם את המחיר' ונפל בשבי במלחמה עם פלישתים, ומאז אינספור ארונות…
אז הם אומרים [כמו במאמר התגובה שהבאתי לעיל] ש'ככה כתוב בתורה'. וש'לימוד תורה' מגן ושומר. לא מתווכח. אלא, שה'תורה' או 'דעת תורה' הם מושגים חמקמקים. רוב רובה של התורה שנמצאת בידינו עכשיו עברה דרך מסנן אנושי כזה או אחר ודווקא בגלל זה התורה בעצמה מזמינה אותנו ללמוד, לחשוב ולהסיק מסקנות, בעיקר בענייני מחשבה ומוסר (וגם בהלכה), על אותה המסגרת ההלכתית - רעיונית בסיסית, כאשר אחדות עם ישראל, הנשיאה בנטל העם ומלחמת מצווה הם בוודאי חלק מאותה המסגרת המחייבת.
האלונקה מספיק רחבה. המוטות של ארון הקודש מספיק ארוכים, החלל של קודש הקודשים לא מספיק להם, הם בולטים, מבקשים, שימו יד, שאו בעול.
ולשאול - איפה החלק שלי? איך אני עוזר להרים את הארון?
שבת שלום ובשורות טובות,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה