בס"ד
אתה חושב, שאם רק יקשיבו, יאחזו בקשר, ישמרו על החוט הדק, זה יספיק. זה ישמור. לא הערכת את כוחה של הסופה. את רוחות העולם, את הטורנדו הפנימי. מרגיש איך זה לעמוד מול הסחף, כמו הילד ההולנדי בסיפור האגדה, מנסה עם הזרת הקטנה לעצור את החור בסכר הענק המאיים להשמיד את הכפר. אולי זה הסכר שכל כך גדול, או, אולי, זו האצבע שלי שכל כך קטנה..
חינוך באמונה. באלוהים. באדם. חינוך באמונה רואה את תכונתו של החוט הדק. הוא אמנם דק, אבל גמיש, ארוך, לא מתנתק בקלות. הוא מאפשר לספינה שלהם לשוט רחוק, כמעט אל מעבר לאופק, אבל, עם תחושת הביטחון של הקשר. מאפשר לשוט למחוזות אחרים, לחזור, לשוט שוב… חינוך באמונה. להיות מגדלור. להפיץ אור שיישאר דולק אצלם בפנים. להשאר במקום, קבוע יציב, לשחק, לעצמך, עם הגוונים של האור, באותו המקום. זו לפעמים עמדה קשה. להשאר יציב, לחטוף את הגלים שמתנפצים עלייך, שמאיימים לשחוק. חינוך באמונה. זו המשימה.
בתוך עולם ה'בא לי', הבלוף הגדול שבו אחידות ושטחיות מציגות עצמן כמיצוי עצמי, הגדרה עצמית והעצמה אישית, מסתתר צורך אמיתי להרים דגל אישי. ש'יראו אותי'. הקושי, של כל אחד כולל של המחנכים למיניהם, הוא להצליח לברור ולנקות את הדגל האישי מתוך התרבות שמסתירה אותו בשם דגלים אחרים. באופן פרדוקסלי, לפעמים, דווקא, הביקורת על ההתנהלות האישית, יכולה וצריכה לחשוף את הדגל האישי האמיתי. משחק עדין שנע בין עמידה איתנה על הדרך, לבין סיוע להפליג בנתיב האישי, גם, כשנדמה, שהוא מתרחק ממני. חינוך. אמונה.
שבת שלום,
איתן.
במדרש הביאני אל בית היין [ודגלו עלי אהבה] כו' נתאוו בנ"י לדגלים כו' ע"ש כל הענין. דכמו שמלאכי השרת יודע כל אחד ומשיג שורש שליחותו ומקום תקונו על בוריו כן התאוו בנ"י לידע כל אחד שורש נשמתו. ואם כי א"י בעוה"ז [אין יכול בעולם הזה] לראות כל זה בעין אבל ע"י התורה יכולין למצוא כ"א [כל אחד] מקום שורשו. וכמו שהמלאכים יש לכל אחד שורש מיוחד לעשות רצון הקב"ה בשליחותו. כן יש לכל אחד מבנ"י חלק מיוחד בתורה ויש מי שמתקן כל מעשיו לגמרי ומועטין הם בני עליה. אך גם מי שאינו כן עכ"ז ע"י התשוקה והרצון בחילא סגי כמו בע"ת יכולין לקפוץ למעלה ממדריגתן. וע"ז נאמר איש על מחנהו כו' על דגלו הם ב' מדריגות הנ"ל. וכתיב מגדול עוז שם ה'. הוא התורה שהיא שמותיו של הקב"ה. בו ירוץ צדיק גם למעלה ממדריגתו כנ"ל וז"ש בשם אלהינו נדגול. ובמ"א הארכנו בזה [שפת אמת, במדבר, תרל"ט]:
התורה נתפסת כספר חוקים אחיד. גם לאלו שרואים בה אור נעים וטוב וגם לאלו שרואים בה אור מסנוור. אומר ה'שפת אמת', אכן, קשה בעולם הזה להצליח להגיע לשורש הדגל, על אף התאווה הגדולה של כל אחד מבני ישראל במדבר. אבל, דווקא הסדר מסביב למקדש, כשיש מגדלור רוחני מאוד ברור הממוקם במרכז המחנה, הוא המאפשר לשני עשר השבטים להיות, לכאורה, נפרדים. שונים. לכל אחד מהשבטים, דגל וצבע שונה. החושן אוסף את כולם, אבל, לא מטשטש את ההבדלים.
היאך הקול יוצא אצל כל ישראל כל אחד ואחד לפי כחו הזקנים לפי כחן הבחורים לפי כחן והקטנים לפי כחן והיונקים לפי כחן והנשים לפי כחן ואף משה לפי כחו שנאמר (שמות יט יט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול בקול שהיה יכול לסובלו וכן הוא אומר (תהלים כט ד) קול ה' בכח בכחו לא נאמר אלא בכח בכחו של כל אחד… [שמות רבה ה', ט']
בשבועות נקרא על מעמד הר סיני ומתן תורה. המדרש הופך את ההבנה הפשוטה של מעמד אימים של קול אלוהים המרעיד את נשמתם של השומעים, של כפיית ההר כגיגית, לפנייה אישית. לכל אחד. לתת לכל אחד את המקסימום שהוא יכול לקבל. קול אלוהים אחד, המתפצל לאינספור נשמות אישיות, פרטיות, מיוחדות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה