בס"ד
בעבודה אני ה'זקן'. מתבגר משנה לשנה, בעוד שהתלמידות, באופן מפתיע, נשארות, שנה אחרי שנה, בנות 12-18. מה טוב, שבעיסוק אחר אני, לרוב, הצעיר (אם כי הפערים מצטמצמים…). כך יצא לי לאחרונה לקחת 'טרמפ' באמבולנס (שהוא לא באמת היה צריך) את אחד מ'צעירי' עמק הירדן, בן קצת פחות מ-90. אני לא בטוח שהחבורה המבוגרת שם משתפת אותו בכל הפעילויות מפאת גילו הצעיר…
אני לא יכול להרחיב עליו באופן אישי, לצערי, בגלל הנסיבות בהם נפגשנו, אבל היה מרתק (ומנחם) לפגוש אדם משכיל, חד, בעל עבר ביטחוני, אקדמי ומקצועי עשיר. עשינו מה שצריך כדי לצאת ידי חובת הבדיקות (כמו של בן 16..) ופנינו למה שחשוב באמת. המצב הבטחוני, הפוליטי והחברתי. הידע, הניסיון, הפרספקטיבה וההשקפה חסרת האגו שלו, נתנו לי זווית חדשה, נקודות למחשבה על מה שאני חושב עליו שנים ארוכות בכלל ובארבעת החודשים האחרונים בפרט.
מעבר לשיתוף בחוויה, אין לי הפעם מסקנות מרחיקות לכת, או מוסר השכל חשוב. ובכל זאת, אי אפשר להפרד מאדם בגיל הזה שעוד עובד ופעיל, בלי לשאול על 'סוד' אריכות הימים וכושר המוח. התחדשות, הוא אמר לי. ללמוד, ללמד, לחשוב, לעשות. לא חידוש גדול. לא צריך תמיד חידוש גדול. צריך לראות את האדם שאומר לך את זה. את העיניים הבורקות והחיוך השובב כדי שהמסר, שמוח לכאורה מכיר, יישב טוב על הנפש. הנה, הרווחתי בעצמי, לעצמי, עוד מסר. באתי לטפל, חזרתי תלמיד.
שבת שלום,
איתן.
בפסוק וישלח כו' נערי בני ישראל פרש"י הבכורות. ויש להבין למה נק' נערי. הלא עפ"י הרוב הבכורות המה זקנים יותר מאחיהם שנולדו אח"כ. אך הענין הוא כי הבכורות יש בהם כח ההתחדשות ונקראו נערי. ולכן המה מיוחדים לעבודת השי"ת. וכן בבני ישראל נאמר נער ישראל דכתיב בני בכורי שהם דבקים תמיד בשורש ההתחדשות [שפת אמת, משפטים, תרמ"ה]:
אני בכור קלאסי. הפסיכותרפיסט והתאורטיקן אדלר היה גאה בי על הצדקת התיאוריה שלו לגבי ההשפעה של מיקום הילד במשפחה. אני לא יודע אם הוא היה מסכים עם ה'שפת אמת' על ההנחה כי דווקא לבכורות יש כח התחדשות נערי. בכור, על פי אדלר, הוא שקול יותר, מעשי יותר, פחות לוקח סיכונים, אולי אפילו פחות יצירתי. אני מרגיש קרוב לתיאוריית אדלר, אבל, לא פחות, רוצה לפחות, להתאים להנחה של ה'שפת אמת'.
הנחה מעניינת. עבודת אלוהים נחשבת כמעשה רציני. ההלכה באלפיים שנה האחרונות מלמדת אותנו לעסוק בפרטים. בקביעות. בשמרנות. ההלכה, לכאורה, רואה בהתחדשות דבר מסוכן, שהחשד מרחף קבוע מעליו. והנה, אומר ה'שפת אמת' דווקא האנשים בעלי יכולת ההתחדשות בעבודת ה', הם אלו שנבחרו באותו מעמד גדול של הר סיני. הם ה'מיוחדים' לעבודת האלוהים, מתוקף יכולת ההתחדשות שלהם.
תגידו, דווקא הסיפור הזה מעיד הפוך מכוונתך. הם הרי (לפי חלק מהדעות) חטאו באותו מעמד, אכלו ושתו בזמן 'ראיית' פני האלוהים. הנה, מה קרה מההתחדשות הזאת? חטא העגל! ככה זה כשמחדשים, שרוצים להתחבר, כשרוצים משהו משלנו.
בגדול, זה הפירוש של חכם עדיף מנביא. הנבואה, בעלת החזון, שוברת את ההלכה כשצריך, לא הצליחה להחזיר את ישראל למוטב. דווקא ההלכה הסיזיפית, הנוקדנית, המקיפה את האדם מרגע פקיחת עיניו ועד לעצימתן הצליחה להעמיד אומה צדיקה, שמורה, יציבה.
אבל, ה'שפת אמת' לא מפחד. כן, יש שלבי התפתחות. סוף ההיסטוריה, לא הגיע אז. על האנושות עוד לעבור כמה שלבים. אבל, את הסוף, את האידאל, את הרעיון, צריך לסמן כבר מההתחלה. ההתחדשות, החיפוש, הלימוד, פקיחת עיניים רעננות הם רצון האלוהים. היו יותר בנים, פחות עבדים. אנחנו מצפים להתחדשות הנבואה. אלפיים שנה קיבלנו על עצמנו איפוק הלכתי, זה היה לימוד חשוב. קומה חשובה, הגיעה זמן ההתחדשות על גביה, הגיע זמן הנבואה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה