בס"ד
מזל טוב! מוניתם בשעה טובה להיות שופטי בג"ץ!!
ברכות על המינוי, קדימה לעבודה. משימה ראשונה שלכם היא למצוא חמישה דברים שלא סבירים בעיניכם בהתנהלות המדינה (או המועצה / בית הספר / סניף…). כתבו פסקת טיעון קצרה מדוע דברים אלו לא סבירים בעיניכם ולכן יש לבטל אותם ונסו לשכנע את כל הכיתה / שכבה / סניף.
משימה שנייה, בחרו את שלושת חבריכם הטובים ביותר ונסו לשכנע אותם.
להגשה:
פסקאות הטיעון.
בחצי עמוד - מה היה ההבדל בין הניסיון לשכנע את כל הכיתה לבין הניסיון לשכנע את חבריכם הקרובים?
מורי אזרחות, קיבלתם מערך שיעור בחינם…
קוראים יקרים, לא התכוונתי לתת כאן שיעורי בית, אבל מוזמנים לעשות את זה רק כתרגיל מחשבתי (אבל אם תשתפו בתגובות למטה על מה חשבתם - אשמח מאוד).
אני חושב שיש לתרגיל הזה מסר ברור. אבל גם מורכב. כי יש דברים שצריך לשנות. כי יש דברים שהם באמת לא סבירים. שהנפש נקרעת עד כמה שהם לא סבירים. בתחום הלאומי (לא סביר שבמקום הכי קדוש ליהודים אין בית כנסת, התנהלות בכל מה שקשור לאדמות מדינה ועוד..), בתחום החברתי (עונשים מקילים לעבריינים, חלוקת משאבים בין שכבות בחברה…) ובכל כך הרבה תחומים נוספים. אז למה הם לא מתבטלים הדברים הבלתי סבירים האלה? מה, רק אני רואה את זה?
אולי כן. אולי זה רק אני, או החברה שבה אני חי, או התנועה הפוליטית שאני מזדהה איתה, או רק החברים שלי. אולי אלו אפילו הרבה אנשים שרואים את זה, אבל אנחנו, בדרך כלל, לא בתפקיד הקובע (שגם פה יש הרבה דברים לא סבירים). מוטלת עלינו החובה להסביר. לשכנע. לפעול בכל דרך חוקית אפשרית ואפילו, כשיש דגל שחור שמתנופף מעל החלטה, כשנשברים ערכי מוסר בסיסיים ביותר, אפילו בדרך לא חוקית (כי זה החוק…).
והמפתח הוא העם. הריבון הוא העם. ולפעמים הוא אדיש. ולפעמים הוא מרגיז. והרבה פעמים הוא ממש לא חושב כמוני (שזה בעצמו דבר לא סביר…). אבל השינויים חייבים לעבור דרכו. דרך חינוך, דרך הסברה ודרך הפוליטיקה. מציירים לנו את הפוליטיקה כמלוכלכת ואת הפוליטיקאים כאנשים נלעגים במקרה הטוב, סוציומטים ומרושעים, במקרה הפחות טוב. כולנו חוטאים בזה. אבל 'הכל עובר עלינו'. הם זה אנחנו. הם הבחירה שלנו, הם המייצגים שלנו. לא טוב לנו? לא נצביע להם. או, נתכבד ונלך להחליף אותם. שמעתי את הרב שרקי מספר שכאשר אחד הרבנים הראשיים אמר בשיעור בישיבת מרכז הרב, 'פוליטיקה מלוכלכת', קם הרב צבי יהודה קוק זצ"ל וזעק 'זו הפוליטיקה המלוכלכת של הקדוש ברוך הוא'...
שופטי בג"ץ אנשים חכמים. אבל הם אנשים. אנשים שקיבלו מינוי (לא פעם מחבריהם הקרובים בדעת) לתפקיד מסוים. לשפוט. המהפכה השיפוטית שהוביל אהרון ברק הביאה לחריגה קיצונית מתפקידם. נבחרי עצמם משליטים את דעתם על נבחרי העם. זה לא דמוקרטי בעליל. אבל ברק הוא גאון. אי אפשר לקחת את זה ממנו. הוא גייס את חוכמתו, את אנשיו, את הרוח של התקופה ובִיצֶר את דעתו, כך שמתנגדיו ייחשבו כפועלים כנגד הדמוקרטיה. הדבר הביא לעיוותים רבים, לנזקים אין ספור (למשל, צפו בזה) ולדבר הכי גרוע, מה שקורה עכשיו, מריבת אחים גדולה…
אני באמת מאמין שהם אנשים טובים. אני בטוח שאהרון ברק התכוון רק לטובתה של המדינה. שהוא חושב שטובת המדינה, היא מה שהוא חושב. טוב, האמת שגם אני חושב שטובת המדינה היא מה שאני חושב, השאלה היא כיצד אני מקדם את דעתי. האם אני שואל את העם (זה שלא ממש מבין, כן?), או דורס אותו. וכאן הייתה ועודנה, טעותו הגדולה.
הארכתי היום, אבל לא יכול בלי משהו ברמת הפרט. הרמב"ם, בהקדמותיו לפירוש המשנה, כותב איך כל אדם הוא בעצם שופט. קודם כל את עצמו. אחר כך את זולתו. כל פגם מוסרי שיש בשופט גורם לנזק רב. כולנו שופטים. יום יום. מוטלת עלינו החובה לשפוט, אסור להתחמק ממנה. אנחנו אחראים על עצמנו ועל הסביבה שלנו. מוטלת עלינו גם החובה לשמוע, ללמוד, לחנך, ובעיקר, לנהוג באופן סביר….
הן בני ישראל לא שמעו אלי. מקשים, כי בני ישראל לא שמעו מרוב עבודה. אבל נראה כי לא היה יכול פרעה הרשע לקבל דבורו של משה אם לא על ידי וכיון שבנ"י לא שמעו איך ישמעני פרעה. ולכן צירף עמו אהרן [שפת אמת, וארא, תרל"ה]:
כשמדובר על בירור האמת, משה, כמי שיהיה השופט הגדול של העם, לא מהסס להתווכח גם עם הקב"ה. במסגרת הדיון טוען משה בקל וחומר כלפי הקב"ה. אם בני ישראל שיש להם אינטרס לצאת ממצרים לא שומעים לי, איך פרעה, שהאינטרס שלו הפוך, יקשיב לי??
אל מול מה שנראה כפשט הפסוק מקשה ה'שפת אמת', לא ייתכן שמדובר בקל וחומר, הרי הפסוק בעצמו כותב שבני ישראל לא שומעים מסיבה של 'רוב עבודה' ולא בגלל חוסר רצון! פרעה, לא עובד, אז הוא יכול, לכאורה, לשמוע!
אם כך, ממשיך ה'שפת אמת' כנראה שעומק הפשט הוא אחר. אי אפשר, אומר משה לקב"ה, לצאת למהלך גדול ומשנה היסטוריה הקשור בעם היהודי, מבלי לקבל את הסכמת העם! נכון, העם חלש, העם עסוק בעבודה סיזיפית שלא מאפשר לו לחשוב וזה בהחלט לא סביר שהוא לא שומע לי, אני, משה, הנביא והשופט הגדול ביותר שעמד ויעמוד לעם היהודי. ולמרות עילת הסבירות הזאת, אני לא מוכן ללכת בלי העם שלא בחר אותי. אתה, הקב"ה, בחרת אותי, לא העם.
הקב"ה מסכים עם הטענה הזאת ומקבל אותה. הוא מצרף למשה את המנהיג המקומי של העם. זה שגדל איתם בשעבוד, זה שהוסמך על ידם לדבר בשמם, אהרון אחיו. עכשיו משה מסכים. לא בגלל הגמגום ולא בגלל עצלות, אלא, כדי שהעם יהיה שותף ביציאתו ממצרים.
במשך שנות שיפוטו משה עומד שוב ושוב מול הדילמה הזאת. לעשות את מה שנכון וסביר, או ללכת עִם העָם. בחטא העגל, במרגלים, במתאוננים, אפילו בקבלת הערב רב על כל אתגריו. או שאתה, הקב"ה סולח לעם, או 'מחני נא מספרך אשר כתבת'. בלי עם, אין שופט.
וגם אהרון (כל אהרון…), צריך ללכת עם משה…
שבת שלום,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה