בס"ד
עד מתי מאנת לענות. כי ה' הכביד לבו. אבל היה צריך להיות לו על כל פנים רצון להיות נכנע. והוא שמח עוד בחיזוק לבבו [שפת אמת, בא, תרל"ב]:
באופן חריג אני משנה את הסדר ומביא קודם את דברי ה'שפת אמת'. מצאתי אותו קצר ומדויק. ובעיקר עורר אותי למחשבה. עד כמה גדול כוחה של הבחירה. אפילו הקב"ה לא נותן לעצמו את החירות ליטול לגמרי את הבחירה מהאדם. אם היה רצונו של פרעה לשחרר את בני ישראל, לכאורה, אפילו הקב"ה לא היה יכול למנוע זאת.
עד כמה גדול כוחם של הרגלים, כוחה של התפיסה העצמית. אדם נכנע רק אם הוא רוצה להכנע, רק אם הוא רואה את עצמו ככנוע. ה"סיפורים" של חייו רק יחזקו את הרצון הזה.
ובעיקר, עד כמה כמעט בלתי מוגבלת היכולת להשתנות, להתגבר, לסטות מהדרך שנראית תלולה, שנראית חד כיוונית, שנראית כגורל בלתי נמנע על ידי שינוי הרצון, בחירה ברצון. זה לא עובד מיד? זה לא כזה קל? מי אמר שכן? אבל, נראה לי, שזה המיקוד. מה אני באמת רוצה? מי אני באמת רוצה להיות? ואז, בוודאי, שתבוא החירות, זו החירות שלא ניתן לקחת ממני, גם אם קדמו לה לא מעט מכות.
שבת שלום,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה