בס"ד
אי אז כשלמדתי בישיבה גבוהה, היה עניין כזה שיש עדיפות לנשואים להיות חזנים. ובכלל, איזו הילה כזאת סביבם, הם שלמים יותר, מצאו את הצד השני שלהם ועוד כל מיני אמירות כאלה של סעודת שבע ברכות. ואני, נער בן 18-19 הרגשתי שזה קצת הפרזה. נו, באמת, נער שגדול ממני בשנה שנתיים ואפילו אם כבר יותר, דקה אחרי החתונה הוא כבר כזה מושלם? כאילו, בואו, לפעמים עוד לא עשה צבא, יצא עם מישהי חודשיים ופתאום "ראה את האור" ונשמתו גדולה יותר?
השבוע, אחרי שחגגנו 20 שנות נישואין, אני חושב ש… די צדקתי. וגם לא. התחתנתי בגיל 24. עד אז הספקתי להיות ילד, נער, מדריך, מתנדב במד"א, תלמיד ישיבה, חייל קרבי וסטודנט. היום אני חושב שאלו היו חיים אחרים. הייתי אז כאילו אדם אחר. כן, עם אותן התכונות, אבל בסיס כל כך שונה לדרך שבה אני פועל, ליציבות שלי, להוליסטיות שקיימת בי, לראייה יותר שלמה ולכן גם לעשייה יותר מלאה ומדויקת. מעבר להתבגרות שלי, אני שם את רוב המשקל לשינוי על העובדה שאני חי בזוגיות תקופה כזאת ועל האשה שאיתי. יש משהו בחיבור הזה, בהשפעה ההדדית, שבאמת יוצרים אדם אחרי שהיית גבר/אשה.
אבל, זה לא קרה יום אחרי החתונה. לא יודע מה קרה אז לנשמה שלי, לנפש שלי ולכל הדברים שאומרים שמשתנים רגע אחרי החתונה. לא מבין בזה. אני יודע שהשינוי שאני רואה היום לא קרה ביום או יומיים. הוא גם לא קרה סתם כי הזמן עבר ותפסנו פז"מ. זו הייתה ועודנה עבודה יום יומית שבחרנו לעשות. שינוי מתמשך של אחד המושך את השני ולהיפך. זה אומר לבחור להתמודד יום יום, שעה שעה, לבחור לדבר, לפתוח, לקבל את האחר ולהשתנות בעקבות החיים המשותפים וכל מה שהם מזמנים. לא תמיד זה פשוט, אבל "אם יוצאים [לעבוד, לחקור, לשאול, לקבל, להתמודד] מגיעים למקומות נפלאים". נפלאים באמת.
אה כו' היום. הוא בכל יום ויום כי הקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית וכשנתחדש הבריאה נמשך ברכה חדשה. ולכן בכל יום יש לבחור א' מהדרכים. וההתחדשות ניתן לבנ"י כדכת' החודש כו' לכם. ובחי' היום היא ההתחדשות אנכי נותן לפניכם כו' וממילא הברכה וקללה נמסר בידכם [...] וז"ש נותן לפניכם כמ"ש במד' שנמסר הכל ביד האדם. גם פי' לפניכם להיות בטל כל חיי האדם להשי"ת חי החיים. ואז בכחו להמשיך ברכה. ובמד' שמור תשמרון כו' נרך בידי כו' ע"ש. פי' כי האדם צריך לשמור מצות הש"י וממילא נשמר הוא ממנו ית' כי ע"י שמניח צרכיו ועוסק בחפצי שמים עי"ז לא יבא לידי חסרון ח"ו [שפת אמת, ראה, תרל"ד]:
התגובה למה שהחיים מזמנים לנו נמסר בידינו. לגמרי. זהו ה-חידוש הגדול שהיהדות הביאה לעולם אל מול העולם האלילי ממערב וממזרח. העולם האלילי מדבר על האדם כנתון לשליטה מוחלטת מצד אלי הטבע, כאשר פעולות האדם יכולות במקרה הטוב, לרצות ולפייס את האלים באופן כזה שהם יאותו להיטיב עמו. היהדות מדברת על הבחירה החופשית. ובנוסף לבחירה מה שמגביר את האופטימיות הטבועה ביהדות היא ההתחדשות. הקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית. אתה כל יום קם לעולם חדש, למציאות עם פוטנציאל להיות אחרת לגמרי ממה שהיה אתמול.
ניצול הפוטנציאל הזה נתון לבחירת האדם. הקב"ה מחדש בכל יום ונותן לנו בחירה כל יום, אבל העולם הטבעי יכול להֵרָאוֹת אותו דבר. בבריאתו את העולם, הקב"ה הכניס בו "דלת אחורית" בה האדם יכול להיכנס ולשנות את התוכנה של הבריאה. "ראש חודשים הוא לכם לחודשי השנה". אני, אומר הקב"ה, אחראי על המיקום של השבתות בלוח. סדר קבוע שאינו משתנה מאז בריאת העולם. אבל עולם העשייה והחידוש נתון בידיים שלכם. אתם תבחרו, כל יום מחדש, שוב ושוב, בין טוב לרע, בין ברכה לקללה, בין לקום בבוקר לאותו עולם בו אין חדש תחת השמש, או לעולם מחודש בכל יום, עולם מתקדם, עולם שיש בו תשובה המסוגלת להפוך אפילו זדונות לזכויות.
שבת שלום,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה