בס"ד
הסכם הנורמליזציה של ישראל עם איחוד האמירויות בשיתוף ממשלת ארצות הברית. ימות המשיח באיחוד כל הדתות? ספין של נתניהו? עוד גרסת כיסוי ל"להיט" הידוע "שטחים תמורת שלום"?? זה כמובן תלוי איפה אתם על ציר מדד האופטימיות ו/או על ציר אוהב/לא אוהב את ביבי. עם זאת, גם הפסימיים/רקלאביבי חייבים להודות שקורה כאן משהו.
תהליכים היסטוריים רואים בדרך כלל ב"זום אאוט". אחרי שנים ארוכות. הדרך להבין היסטוריה שהיא ההווה (ותסלחו לי על האוקסימורון) היא ללמוד על ומתהליכים שקרו בעבר. מעשה אבות סימן לבנים/רבותי ההיסטוריה חוזרת.
הנצרות התחילה כדת שעניינה החלפת עם ישראל. ובקיצור - היו פעם בני ישראל, הם חטאו, אלוהים זרק אותם, התגשם בתור אדם ואפשר לכל מי שרוצה, להיות בן ישראל אמיתי, לא כזה המוגבל במצוות שונות. ותשאר ההוכחה - על היהודים להמשיך ולחיות, אך כמסכנים ובזויים. האסלאם היא דת מוחקת. היהודים שקרנים. התנ"ך מסולף. רק מה שכתוב בקוראן הוא הדבר האמיתי. עקידת ישמעאל ולא יצחק. מוחמד ולא משה. ואין ממצאים ארכיאולוגים בהר הבית.
מדינת ישראל בעת החדשה שהיא קיום חזון הנביאים הכניס את שתי הדתות האלה לבעיה (מאחר והם רואים ומרגישים יותר מאיתנו בהתגשמות החזון). איך יכול להיות שליהודים יש שלטון? איך יכול להיות שמקויים מה שכתוב בתורה? עם זאת, המציאות של עם יהודי בארצו לא נעלמה מעצמה ובסופו של דבר הוותיקן, על אף התנגדותו הראשונית האידאולוגית, הכיר במדינת ישראל, הממשל האמריקני - נוצרי מכיר בזכותנו על הארץ וזה האחרון, אף העביר את השגרירות לירושלים, העיר שהקושי להכיר בריבונות יהודית עליה הוא הגדול מכולם.
והנה בעשרים - שלושים השנים האחרונות, העולם המוסלמי החל גם הוא להתעורר ולכונן יחסים עם מדינת ישראל. גם אם האינטרסים מדברים יותר מהמהות, הרי שלא ניתן למחוק את השורה התחתונה בה מדינות ערב מכירות בריבונות יהודית בארץ ישראל (האם גם הסכם אוסלו עונה על ההגדרה הזאת? אני לא בטוח).
מדינת ישראל תמיד הושיטה יד לשלום. השלום הוא כנגד הכל. הסכם שעמד ויעמוד על הכרה אמיתית בשלטון יהודי בארץ ישראל יוכל להיות יציב, מאחר והוא מפרק את המוקשים הדתיים - אידאולוגיים שתוארו למעלה. עם הפרטים האחרים מסתדרים לאורך השנים. זה מה שעלינו לבחון בהסכם הזה. האם מדובר על הסכם שנראה יפה, אך בעצם מייצג כניעה של שלטון יהודי על המחויבות שלו לארץ, או פריצת דרך אמיתית בהכרת הקוראן בתקפותו של התנ"ך ממנו הוא ינק. רק מלחמה על ההכרה הזאת תביא שלום.
בפסוק כי תצא למלחמה כו' לא תירא מהם כו' ה' אלוהיך עמך המעלך מארץ מצרים כו' ה' אלוהיכם ההולך כו'. להלחם כו' פי' שכל המלחמות הבאים על עובדי ה' הם רק לטובה. והאות יציאת מצרים שע"י הגלות של מצרים זכו אח"כ לכל המדרגות וכן הוא לעולם. וכתיב ההולך והיה לו לכתוב הולך. רק שבא לומר שכל המלחמה היא תהלוכות הבורא ית' לטובתינו להוציא בלעם מפיהם כדכתי' שלט האדם באדם לר"ל. וכ"כ ה' ילחם לכם הרמז כנ"ל שכל המלחמות של בנ"י ממנו ית' הם נשלחים לטובתינו. וז"ש תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח פי' במלחמה זו עצמה:
בפסוק כי תקרב אל עיר כו' וקראת אלי' לשלום כו' ובמד' ותגזר אומר ויקם כו'. הענין הוא כי יש לבנ"י כח לקרב כל האומות אם היו חפצים להכניע עצמם תחת בנ"י לכן נקראו בנ"י השולמית. כביכול כמו שהקב"ה עושה שלום במרומיו מלך שהשלום שלו. כן בנ"י למטה נק' השולמית שהשלום ברשותם. וזה הברכה שכ' ה' יברך א"ע בשלום. וזהו ותגזר אומר כו' כי הגם שבוודאי אותן האומות אשר נלחמים עם בנ"י המה רשעים וצריכין לאבד אותם. עכ"ז וקראת כו' לשלום. והי' כו' לך למס כו' ועי"ז יוכל להיות התיקון [שפת אמת, שופטים, תרמ"ה]:
מלחמה ושלום.
מלחמה. תפקיד המלחמה לשרת את השלום. הקב"ה מתהלך בקרב המחנה ועוזר בניתוב ההיסטוריה גם כשבני האדם בוחרים במלחמה. המלחמה מטרתה בירור. כשבאה מלחמה על האומה, כשבאה מלחמה על האדם הפרטי, עליו לבטוח בה, כך מפרש ה'שפת אמת' את "בזאת אני בוטח" במזמור שהתחלנו לומר היום. עליו לבטוח בה' על מתן ההזדמנות ועל השותפות של הקב"ה איתנו במהלך המלחמה.
לכן, ה"ירא ורך הלבב" לא יוצא למלחמה. רבי עקיבא אומר זה המפחד מקשרי המלחמה ורבי יוסי הגלילי אומר זה הירא מעבירות שבידו. אולי ניתן לפרש כי אלו שני צדדים של אותו הפחד. מי שמעשיו הרחיקו אותו מהקב"ה שמנהל את המלחמה, מי שאיבד את החזון והרוח שמאחורי המלחמה, לא יכול לראות חרב נשלפת. מי שאיבד את הקשר למצב של העם חייב להתרחק שלא "ימס ללב אחיו כלבבו", כי זה מה שמכריע את המלחמה. התיקון שלו יכול להיות שותפות עם הלוחמים בכך שיספק להם מים ומזון ובכך יחבר עצמו לכלל.
השלום. לכולם. אפילו לשבעת העממים שאתה מחויב להשמיד יכולים להנצל עם השלום. אבל יש תנאי - ויהיו לך למס ועבדוך. אם נקודת המוצא תהיה ההכרה כי ביד ישראל נמצא הקשר עם מי שברא את העולם והם אלו שיכולים ללמד את כל העולם כיצד הם יכולים להתקשר גם הם על פי האופי המיוחד להם, אז יהיה שלום לכולם כולו.
"למס ועבדוך" נשמע רע מאוד. אבל, תפקידו של המס הוא שותפות. אנחנו משלמים (לא מעט) מיסים על מנת להיות שותפים בכל מה שהמדינה נותנת, ביטחון, חינוך, רווחה, כך שבעצם אנחנו שותפים בכל התחומים האלה. התשלום לביטוח הלאומי הוא מיסוד של מצוות צדקה. לכן, העמים שמשלמים מס נכנסים לשותפות עם עם ישראל.
עבדות בעת העתיקה הייתה אצל העמים איומה ונוראה, אבל אצל ישראל מאז ומעולם לעבדות הייתה מטרה של חינוך. אם זה בגלל שהאדם חטא ואם זה כי הוא רצה להיות קשור לאדון. עבדי אברהם היו בעצם תלמידיו. דרך התשלום הייתה לעבוד אצלו.
הקריאה של התורה היא קריאה של שלום. מתוך שותפות, מתוך קשר ולא שלום מרחוק. עם אויבים עושים מלחמה. שלום עושים עם שותפים.
שבת שלום,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה