בס"ד
לא קל
להדליק אש.
צריך להשתפשף,
אבנים.
פוצעות. ושוב. לנסות. ושוב.
ניצוץ .
להבה. קטנה.
השמן טהור -
והיא עולה מאליה.
וזו מהות החינוך. ובשבילי זה נתח גדול ממהות החיים. אני רואה סביבי כדי שמן טהורים. חתומים. לפעמים הקנקנים נראים גם מלוכלכים. והחוצה יוצאת פתילה דקה, לפעמים קל יותר להבחין בה ולפעמים פחות. אבל היא שם. וניצוץ נכון יעלה אור. ניצוץ לא מדויק יכול לשרוף. עבודה עדינה החינוך. אי אפשר להסתפק בליטופים, צריך לשפשף, גם אם נפצעים, לא להתבלבל, לדרוש, להיות עמידים, גם להלחם. מצד שני דרושה זהירות, דרוש דיוק, כדי שמהמפגש הדדי ייצא ניצוץ מדויק שידליק ולא ישרוף. ובעיקר - לדעת נִפְרָדוּת, לחנך לעצמאות, כדי שהלהבה שלהם תעלה מאליה ותוכל להאיר לאחרים.
שלושה מפגשים עם תלמידות השבוע חידדו אצלי כמה נקודות. מפגש אחד עזר לי לדייק את היחס ליצר הרע ובכך להתחזק בהתמודדות איתו. במפגש נוסף הואר לי כיצד לדייק את תפקידי כאב וכבן, לעשות את רצון ההורים מול הרצון שלי. ומפגש שלישי האיר וחימם על תפקידו של המורה ובכלל מבוגר משפיע. ללמד, שההארה היא הדדית ולא חד כיוונית. "הרבה למדתי מרבותי, ומחבירי – יותר מרבותי, ומתלמידי – יותר מכולן" (מסכת תענית, דף ז', ע"א).
ברש"י מי יאכילנו בשר והלא הי' להם מקנה רב רק שמבקשין עלילה. וקשה מאי עלילה יש מאחר שהי' להם. אך יש לומר דכתיב התאוו תאוה. ומשמע שלא הי' להם תאוה. שהיו למעלה מהטבע. חירות מיצר הרע. ולכך היה נראה להם שנכון שיהיה להם תאוה ושיזכו לעשות נחת רוח להשי"ת על ידי שיאכלו בקדושה אף בשר גשמי. וז"ש נפשנו יבשה כו' שלא קיימו בכל נפשכם. כמ"ש במד' בכל נפש ונפש שברא בך [...]
עשה רצונו כרצונך כו'. ודאי יש לאדם לעשות רצון הבורא ב"ה ביותר רצון וחשק ותשוקה מרצון עצמו. אבל יש לפרש בעשיות רצונך תעשה רצונו כ"כ כמו רצונך שישתתף רצון המקום בכל דרכיו להיות לשם שמים. ולא יהי' בהמעשה עבור רצונו יותר מעבור רצון המקום שבזה המעשה עצמו. ועי"ז לא יהי' לו רצון אחר כלל. וז"ש שיעשה רצונך כרצונו כלומר שלא יהי' לך רצון רק לעשות רצונו ית'. וסיפא בטל רצונך מפני רצונו יש לפרש ג"כ להיפוך מפשוטו. כשעושה רצון המקום ב"ה לא יהי' מעורב רצון עצמו כלל אף לקבל פרס וכדומה [שפת אמת, בהעלותך, תרל"א]:
ברש"י שתהי' שלהבת עולה מאלי' כי בכל דבר יש נקודה חיות מהשי"ת רק שהכל תלוי בעבודת האדם לעורר התלהבות להטות הכל להשי"ת. כי כפי רצון וחשק האדם מעורר רצון בכל הדברים שכפוים ת"י והם ברשותו… [שפת אמת, בעלותך, תרל"ג]:
בני ישראל במדבר, באותו עולם בתוך עולם שחוקי הטבע לא התקיימו בו במלואם, היו נטולי תאווה. יצר הרע היה מהם והלאה. אלא, שהם הבינו, שיצר הרע הוא העולם הזה. הוא אכילת בשר. ובזה שהם לא אוכלים בשר הם מפספסים משהו גדול בעבודת ה'. הקדושה לא מלאה אם לא מכניסים אליה את הבשר. אז נכון, הדרך לא הייתה נכונה, חוצפה שמשה לא היה יכול להתמודד איתה ולכן העונש. בימות המשיח, קיימת התמודדות עם החוצפה הזאת. והחג שאנו חוגגים היום, חג תחילת ימות המשיח, נחוג באכילת בשר על ידי כלל ישראל ולא רק על ידי שומרי הדת והמסורת.
לעשות רצון הקב"ה. אם כעבדים, נעשה הכל כמו שצריך, בלי להבין, ביראה. אם כבנים, ננסה גם להבין למה, נעשה באהבה, אבל יהיה קשה לנו לנתק את הרצון שלנו. אם נעשה כבנים אוהבים המקבלים על עצמם עבדות, נעשה כי ככה צווינו, כי ביחסי אהבה, לא שואלים הרבה שאלות לפני שעושים.
ועל השלהבת העולה מאליה, אתן לדבריו של ה'שפת אמת' לדבר בעד עצמם. ושנזכה ושנעזור אחד לשני, שכך תהיה השלהבת שלנו.
שבת שלום,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה