בס"ד
לֹא.
לֹא טוֹרָף.
זֶה גְּדִי.
אַל תִּגָּע בִּי, הַאָרִי! כִּי
רוֹאֶה אָנִי אֶת פְּנֵי אַבִי.
לֹא טוֹרָף.
עוֹד חַי -
בְּנִי.
וימאן ויאמר כו' הן אדוני כו' ולא חשך כו' כי אם אותך כו' את אשתו כו'. יש ללמוד מזה איך להשמר מיצה"ר ע"י ישוב הדעת שהקב"ה מסר הכל. לרשות האדם. אף כי הי' ברשותו שלא להיות כח לאדם לעשות נגד רצונו. רק בטובו מסר הכל להאדם רק שיקבל האדם על עצמו עול מלכותו ית'. ומזה עצמו צריך ליפול בושה על האדם שלא יוכל לעשות נגד רצון הקב"ה רק לעשות הכל לש"ש לברר שמלכותך מלכות כל עולמים כנ"ל. והבן. וישוב הדעת הנ"ל בא ע"י שוימאן מקודם בלי טעם וימאן ויאמר כנ"ל [שפת אמת, וישב, תרל"ג].
הצליל של המיאון הוא צליל חזק. סירוב אמיתי, עקשן ובלתי מתפשר. ראש בקיר נגד המציאות. יעקב ממאן להאמין שבנו מת על אף ה'ראיות הפורנזיות' שמגישים לו בניו. יוסף ממאן להפר את האמון שנתן בו אדונו ולהפר את הקשר האחרון שעוד נותר לו עם הערכים של משפחתו. שניהם, האב ובנו, שהיו קרובים כל כך, שמרגישים נבגדים על ידי האנשים האהובים עליהם ביותר, מסרבים להרים ידיים. מסרבים בעקשות להרים ידיים ולהשלים עם מה שנראה כמציאות מוחלטת.
במימד הלאומי, עם ישראל ידוע כעם סרבן. מסרב להשלים עם מה שנראה כמציאות שלו - להמחק ולהבלע בין אומות העולם ולהפסיק עם הסבל. 2,000 שנה. יום אחרי יום. תפילה אחרי תפילה. חוזרים על אותן המילים - "עוד נשוב לשם".
במימד האישי הכל אפשרי. הבחירה החופשית נתונה לעשות הכל, כולל מעשים שנוגדים את רצון הבורא. מלמד אותנו ה'שפת אמת' איך לצעוד את הצעד הראשון בהתגברות על כל הדברים שמושכים אותנו כלפי מטה. למאן. בלי הסברים, בלי דיונים. זה לא אני. אז לא. המיאון נלחם ביצר החזק שמושך את האדם 'לחטוא כאן ועכשיו'. אז אחרי שמוססתי קצת את היצר על ידי המיאון, קצת נרגעתי, עכשיו מגיעה שעת 'ישוב הדעת', עכשיו אברר עם עצמי וגם אענה לעצמי - מי אני ולמה ראוי שאתגבר.
שבת שלום,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה