בס"ד
אם נסתכל על הציבור הדתי - לאומי דרך המבט של הפוליטיקה נראה ציבור מגוון, יש שיאמרו מפוצל ומפורד. כבר שנים רבות שלא מדברים על דתיים / חילוניים עם "מדרגת ביניים" של מסורתיים, אלא על דתיי הרצף. קשה להגדיר. המראה החיצוני מגוון, ההקפדה על מצוות כאלה ואחרות מגוונת וכביטוי לזה גם החלוקה הפוליטית. להבדיל מאחינו החרדים, שם הגיוון עמוק יותר מתחת לפני השטח, בעוד שכלפי חוץ יש דמיון גדול יותר וההצבעה הפוליטית אחידה באופן יחסי.
הגיוון הזה קשור בתפיסות שונות, כאשר, לדעתי, העיקרית שבהם היא התפיסה הלאומית - חברתית. איך אנחנו תופסים ומתמודדים עם העובדה שהעולם המערבי מביא איתו דברים זרים ליהדות הן ברמה האישית - משפחתית ובעיקר ברמה הלאומית. נכון, כולנו אומרים את אותן המילים בתפילה בבקשה לחזור לירושלים, למקדש, לשופטים ולשוטרים, השאלה האם אנחנו תופסים את המשטר הנוכחי כרע ועד שלא תהיה פה מדינת הלכה (מה זה בכלל?) אנחנו מרגישים בחוץ ומנסים לרתום את הכח הפוליטי כדי לנגח או לשנות, או שאנחנו רואים במדינת ישראל, על כל פגמיה, את התגשמות חזון הנביאים כבר ממש עכשיו ואת כל חלקי העם כשותפים, עם כל הקושי לפעמים.
מתוך זה אני חושב, ומבחינתי פה הנקודה העיקרית, איך נגזר היחס שלנו לציבור השונה מאיתנו. האם אלה אנשים שצריכים לעבור שינוי וטיפולי המרה או שאלו אנשים שצריכים לעבור תהליך חינוכי, כמונו בדיוק ואיתנו ממש.
הציבור הדתי - לאומי מתחיל לעבור לעמדת הנהגה לא רק בחינוך ובצבא, אלא, גם בתקשורת ובפוליטיקה. כדי להנהיג, כדי להיות שופט, אי אפשר לדבר ב"הם ואנחנו". יש להתמודד באומץ עם שאלות לא פשוטות של הנהגת המדינה גם בשבת ולהתמודד מבחינה אזרחית עם גויים, פליטים ולהט"בים. מי שרוצה להנהיג לא יכול להסתפק בקריאות ביניים מהצד.
וְהָיָ֣ה כְשִׁבְתּ֔וֹ עַ֖ל כִּסֵּ֣א מַמְלַכְתּ֑וֹ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת־מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל־סֵ֔פֶר מִלִּפְנֵ֖י הַכֹּהֲנִ֥ים הַלְוִיִּֽם׃ וְהָיְתָ֣ה עִמּ֔וֹ וְקָ֥רָא ב֖וֹ כׇּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו לְמַ֣עַן יִלְמַ֗ד לְיִרְאָה֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו לִ֠שְׁמֹ֠ר אֶֽת־כׇּל־דִּבְרֵ֞י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את וְאֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה לַעֲשֹׂתָֽם׃
המלך נצטווה לכתוב שני ספרי תורה. אחד אישי, פרטי, המדריך אותו בהלכות התורה כמו כל יהודי אחר. השני, נועד להנהגת הממלכה. עליו לראות את המעשים הנעשים בממלכתו, מעשים הנוגעים אל הכלל, על כל גווניו. מעשים הנוגעים לכל דרכי החיים, לא רק אלו הנוגעים לכשרות, שבת ובית כנסת, עם כל חשיבותם. התורה תובעת מאיתנו שיראת השמיים לא תעסוק רק בפרט, אלא, גם בפוליטיקה, כן, עם כל ה"גועל" שלה, עם כל מה שצריך לעשות כדי לקדם את האידאלים הנשגבים. צריך להצטרף לכל אחד מתחומי החיים, לקחת בהם חלק ולנסות להוביל את כולם, מתוך הקרבה והאהבה לכולם.
טוב, אורי אורבך ז"ל כתב על זה בצורה מדויקת וכל מילה נוספת מיותרת...
שבת שלום,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה