משפטים תשע"ט

בס"ד

פרשת משפטים תשע"ט

זהב וקש. 

מרחוק נראים אותו דבר. 

צריך ממש - 

להתקרב. 

כדי להבדיל. 

ויש קש….כן, ערימות של קש. 

אבל הזהב - 

איזה יופי הזהב. 

ואם יודעים את השם - אפשר גם לטוות. 

הכל זהב.

(לואי שארפ, "אגדות").

הכל תלוי בנקודת המבט. על העולם, על בני אדם. אפשר לראות את העולם מלא הבל. מלא התעסקות בקטנות, מלא שטויות שמבוזבזים עליהם זמן וכסף בלי סוף. העת החדשה מאופיינת עוד יותר ב"עכשיויזם". מה מתאים לי, איך אני נראה, למה אני מתחבר… אפשר גם להסתכל בעולם ולראות ולעשות את ההבחנה הברורה בין קש לזהב. ולדחות את ה"קש" בגועל. לנסות ולהתרחק מהעולם. מעולם החושים, מעולם הרגשות, מעולם ההנאות ומהארגון והשליטה בעולם. ולקדש את ה"זהב". רק הרוח נחשבת. אם זו הרוח והחוקים של היהדות או כל רוח אחרת.

דרכי ההסתכלות האלה הם גם דרכים בהם אנשים רואים אנשים אחרים. ואולי, ה"עין" מסתכלת בהקשר הזה באופן ביקורתי יותר על בני נוער או על חלקים אחרים בחברה - ה"חילונים", ה"עירוניים"... אפשר להסתכל מרחוק ולראות רק את ה"קש". עיסוק אין סופי והשקעת אנרגיות באין ספור "שטויות". דרך אין ספור אפליקציות ו"אקססוריז" כאלו ואחרים. וכמובן "הדור שלנו" היה טוב יותר, אידאליסטי יותר, אנחנו היינו "זהב"... אבל, מבט פנימי יותר יודע להבחין בתוך הקש - בזהב. במחשבות הטובות, במעשים. ברצון להתקדם ולגדול. להיות אנשים טובים בהווה ובעתיד, גם אצל אלו שנראים לנו אחרים ורחוקים.

אפשר לומר שתפקיד המחנכים, המבוגרים או כל מי שמוכן לקחת אחריות בלי קשר לגיל, הוא לעזור במיון. בהפרדה בין הקש לבין הזהב. תראו, מה שאתם עושים עכשיו זה זבל. זה מיותר. ואילו במקומות אחרים, מעשים אחרים - זה זהב, את זה תשאירו. אבל אני חושב שהחינוך הנכון הוא לטוות מהקש זהב [ומי שלא יודע עדיין את הסיסמה - "עוץ לי גוץ לי" ואל תגידו שגיליתי]. אותם הכוחות בדיוק שאיתם אנחנו, כולנו, עושים שטויות, את אותם הכוחות ממש, אפילו באותם תחומי ההתעניינות, להפוך לזהב. להשתמש בהם להיטיב, לגדול, לפתח. לעסוק בטוב ובמוסר. זה נכון לנוער, אך לא פחות נכון לדרך שבה אנחנו כציבור צריכים לעבוד בעולם. יש להתעסק בכל הצדדים של המציאות. מהפוליטיקה שנראית לא אחת כערימת קש אחת גדולה (הייתי עדין), דרך התעשייה, המסחר, המדע והתרבות. גם תחומים שהגלות לימדה אותנו שהם לכאורה לא שלנו, הם זירת הפעולה שבה אנחנו צריכים לפעול. הרי אנחנו אומרים לפחות פעמיים ביום שהכל אחד...

אין קש. הרי כבר אמרו חכמינו ה"תרנגולים" שהכל זהב…

"...לא כל אדם אשר יוצא לרחוב 

רואה את מה שלפניו 

על פי הרוב אדם יוצא לרחוב 

והוא טרוד בענייניו 

מתחשק לגשת אליו קרוב 

ולומר לו בצחוק רחב 

איזה ליל, איזה ים 

איזה צל, כמה חם 

הסתכל, בן אדם 

כן, הכל זהב, הכל זהב…"

[לשיר המלא ביוטיוב].

ודאי יכולין ללמוד מאלה המשפטים דרכים הצריכין לעבודת הבורא ית'. ודין שומרים כי יתן כו' כסף או כלים כו' אם ימצא הגנב ישלם שנים כו' אם לא שלח ידו כו'. כי הקב"ה נותן לאדם כלים לשמור. כסף הוא הרצון והחשק. וגם בריאת האדם עצמו שהוא כלי לעבודתו ית' וצריך שמירה. והיצה"ר גונב העיקר. ואם האדם ניצול ממנו יש לו יתרון כי הגנב משלם כפל. והעצה היעוצה לאדם הוא הרחקת התענוגים כי אם שולח יד נתחייב באונסין. ובגמ' השומר שאמר הריני משלם קונה הכפל לכשתגנב ותרצה ותשלמיני כו' ע"ש פי' אף שחטא האדם אם נותן לבו לשוב להשי"ת ברצון שלם. אף כי באמת חייב הוא. עכ"ז בא עוד למעלה ע"י החטא ומקנה לו הכפל והוא ענין מעלת בעל תשובה. שזדונות נעשין לו כזכיות כנ"ל (שפת אמת, משפטים, תרל"ה):

בעולם הזה אנחנו שומרים. על הבריאה בכלל ועל הנשמה הפרטית שלנו בפרט. על כסף - על הכיסופים, על הרצונות. אנחנו יכולים להיות שומרי חינם. אידאליסטים שלא מעוניינים בתמורה. או שומרי שכר שעושים את הטוב כדי לקבל שכר. שני שומרים שהמשותף ביניהם הוא שהם לא משתמשים בעולם לצרכיהם האישיים. וישנם גם אנשים שרוצים לקחת ולהנות מהעולם. השוכר - מוכן לשלם עבור השימוש בעולם וההנאה ממנו. להתחייב למסגרת כל שהיא. והשואל - רוצה גם להשתמש בעולם וגם לא להתחייב, לא לשלם. כמובן שבדרך כלל אין מישהו שהוא רק אחד מארבעת השומרים. בכל אחד מאיתנו יש צדדים כאלו ואחרים. ולפעמים זה טוב ובריא להיות גם שואל ולא רק שומר חינם..

דיני התורה מלמדים שעם השימוש מגיעה האחריות. ככל שאתה נהנה יותר, אתה עלול להתחייב יותר. שומר חינם פטור מהכל - הפיקדון נגנב, אבד, נשבר - פטור. שואל חייב כמעט בהכל, אפילו אם הנזק היה באונס. כי יש כוח שמנסה לגנוב את הפיקדון. את העולם. יצר הרע - היצר לשימוש בעולם להבל. לשטות. דין נוסף הוא שאם השומר, למרות שהוא פטור, לוקח אחריות ומוכן לשלם כאשר הפיקדון נגנב, הוא זה שיזכה בכפל כאשר השומר ייתפס. 

אם נהיה מוכנים לקחת אחריות אמיתית על העולם, לעסוק בכל הצדדים שלו, גם אלו שנראו כאילו יצר הרע כבר גנב אותם, שנראים שפלים. אם נקח אחריות גם על הצדדים האלה, נשחרר אותם מהגנב, הרי שנזכה פעמיים, כי גם הקש יהפוך לזהב.

שבת שלום,

איתן