חיי שרה תשע"ח

בס"ד

פרשת חיי שרה תשע"ח

כבר שלושה שבועות אני מדבר על הליכה. מצפה להליכה. וזאת הייתה חתכ'ת הליכה! שלושה ימים של הליכה בטיול השנתי. את ההליכה הגדרנו כבר כמצב של התבוננות המאפשר גילוי. הכנה של מצב המאפשר בנייה של עוד קומה. אני מרגיש שנפלה בחלקי הזכות לאורך השנים ללכת עם כל כך הרבה אנשים טובים. לפעמים הם אלו שנתנו לי יד והיו כאלה שאני הייתי זה שהושיט יד מכוונת. אבל ההליכה המשמעותית ביותר בעיניי היא ההליכה אחד לצד השני, אחד עם השני, ללא מעמדות וללא תלות. והגילויים הם מדהימים. והשנה זכיתי, שוב, ללכת לצד צוות מדהים שעושה את מקום העבודה שלי להרבה מעבר למקום עבודה ולצד התלמידות שההליכה לצדן נותנת לי הרבה אופטימיות לגבי החוסן של הדור שלנו, הפריצה שלו בכלל, ושל החלק הנשי בפרט. וההליכה לצדן גם נותנת לי הרבה מבט על עצמי, הרבה למדתי.

טיול שנתי הוא הליכה מרוכזת. הליכה בטבע וההתגברות על מכשולים, אבל גם לבשל את האוכל ולדאוג לכל הדברים הקטנים (= הגדולים בשבילי, שלא אפרט מפני קוצר היריעה…). אני נוהג לסכם בפני התלמידות את הטיול השנתי (הפעם לא יצא) ולומר שאמנם בטיול השנתי יש משהו משוחרר יותר, משהו שנראה פתוח יותר, אבל זו רק העטיפה שמלמדת על התוכן האמיתי בנקודות המפגש כל השנה באולפנה וגם על המפגשים מחוץ למסגרת הלימודים ועל מפגשים עם  אנשים בכלל. כן, כל השנה. גם כשצריך לקיים מסגרת קצת יותר הדוקה, וכן, גם שצריך להראות כעס. במהות - הכל אותו הדבר. התפאורה אולי משתנת, הכלים הם אחרים, אבל המטרה היא אותה המטרה ומה שמנחה אותנו מבפנים הוא אותו הדבר, גם כשאנחנו צוחקים יחד וגם כשקצת פחות…

" שני חיי שרה כולן שוין לטובה. פירוש שיש כלל ופרט שבכל יום צריך לתקן דבר מיוחד… שכל השגה שמשיג האדם כל ימי חייו יישארו קבוע בלבו כל ימי חייו וזה שכתוב בא בימים, שכל הימים באו אתו כאחד… שכל מה שאדם משיג ורואה בשכלו צריך שיישאר אצלו לעולם…" (שפת אמת, חיי שרה, תרל"ג)

הפסוק הפותח את הפרשה ומסכם את חייה של שרה נראה ארוך ומלא בחזרות על השורש ש.נ.ה שלכאורה מיותרות. "ויהיו חיי שרה, מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, שני חיי שרה.." ודרשות רבות נאמרו עליו. רש"י בעקבות המדרש מביא שכל השנים שלה בגילאים השונים "כולן שוין לטובה". דרשה נחמדה אבל לא נשמעת הגיונית. שרה בגיל 89 היא אשה זקנה ועקרה שכבר לא מצפה לילדים ורואה איך לאברהם נולד בן מאשה אחרת. שרה בגיל 90 היא האשה המאושרת ביותר בעולם, אשה זקנה שילדה, אשה המתבשרת כי מהבן הזה יהיה ההמשך של אברהם ובו ובזרעו תלויה הצלחת האנושות כולה, כל מפעל חייהם! אז איך אפשר לומר שכל השנים היו לטובה? איך אפשר לומר שכולן היו שווים?? השפת אמת נותן פירוש עמוק יותר למדרש. לא כל שנותיה של שרה היות טובות, אבל כולן היו "לטובה". שרה ידעה לקחת את כל הצדדים השונים של החיים, את ההצלה מחרן, את ההצלחה בארץ, את החטיפות בחוץ לארץ, רעב, עקרות, לידה ושמחה. מכל הצדדים השונים מאוד של החיים היא בנתה בניין של טוב. גם לאחר הלידה המשמחת היא לא שכחה את תקופת העקרות, היא לא הייתה רק אמא לבן, היא הייתה אמא לבן אחרי שנות עקרות, כך שהיותה אם קיבל משמעות גדולה יותר, כי לתוך האמהות שלה היא מגיעה עם בניין שהיא בנתה כל חייה, היא לא שכחה שום דבר, כל מה שעברה היה נדבך לאותו הבניין.

גם אברהם היה "בא בימים" ביטוי מיוחד לזקן. הוא לא רק היה מבוגר מאוד. הגיל המבוגר שלו היה בנוי מכל אותם הימים הפרטיים. הימים שלו לא נשארו מאחור, הם באו איתו. גם הוא, כמו שרה, בנה את בניין חייו - חיינו מלבנות קטנות, שכל אחת מהן חשובה, לבנה ועוד לבנה, יום ועוד יום, שכל אחד מהם מלמד משהו אחר על אותו בניין - העם היהודי.

זכרו את הימים שלכם, זכרו כי לא משנה מה עברתם - מכל דבר ניתן לגדול. כל חוויה היא חלק מכם ואתם תקבעו כיצד היא תשתבץ בבניין.

שבת שלום,

איתן