עקב תשע"ז

בס"ד

פרשת עקב תשע"ז

במסגרת האפשרויות שהחופש מזמן לנו, נסענו לחמשוש באלקנה שבשומרון להורים של נעמה. בדרך כלל השומרון שלנו מתבטא או בכך שהוא עולה לכותרות בתקשורת עקב ענייני בנייה או ח"ו פיגוע או, האפשרות השנייה, היא הנסיעות המשפחתיות לאלקנה, אבל המיקום של אלקנה חמש דקות מכביש 6 לא באמת נותן את התחושה של ה"שטחים". חזרנו עכשיו מטיול עם חברים למעיין יפהפה עם בריכה מלאכותית מתחת ל"גבעת הרואה" שמול היישוב עלי. ציפינו למקום הומה אדם בתקופה זו השנה, כמו בגולן, אבל היינו כמעט לבד. אז לכאורה מה זה בשבילנו, אנשי הגולן, עוד מעיין. ובכלל, הטרנד היום הוא פחות טיולים ויותר ביקורים מעיינות ו"לעשות פקל"...

אבל, הנסיעה הזאת, גם בכבישי לב השומרון וגם בדרך העפר המובילה אל המעיין החזירו לי בבת אחת תמונות מאינספור טיולי ילדות של בית הספר ומשפחה אל השומרון. ולפתע הבנתי ששנים שכבר לא טיילתי בשומרון, ששנים גם בית הספר לא מוציא לשם טיולים ולמעט הקפיצה בטיול השנתי האחרון לעמונה עקב הפינוי אנחנו גם לא מוציאים לשם טיולים. אז בעצם, אני חושב לעצמי, אנחנו בעד הבנייה בשומרון, כועסים כשעוצרים אותה, כואבים כשיש פיגוע, מאמינים בארץ ישראל השלמה, אבל בעצם סוג של משתפים פעולה עם אלו שמקפיאים את השומרון בזה שאנחנו לא מטיילים שם. יש בזה גם אלמנט של תודעה, אבל גם של פרנסה, אם אנחנו כל כך דואגים לתושבים שם, עלינו לנסוע לשם, לקנות שם ולחזק את התושבים ואת ההתיישבות. זה לא רק הם, התושבים, זה אנחנו, זו התודעה שלנו, היא זו שבעצם תעשה את ההבדל, כאשר חבלי הארץ יעמדו בסכנה. או בעצם, הניתוק הנפשי הזה, הוא זה שיעמיד את הארץ בסכנה.

וראינו שאנחנו לא מוגנים. נכון, אנחנו בגאולה האחרונה, אך זה לא אומר שהיא תהיה בקו ישר ואחיד למעלה, נפילות יכולות להיות וראינו את זה בעמונה. וראינו את זה בגוש קטיף. ויש לשאול איך זה יכול להיות? איך זה שלא כל הארץ נכבשת בפנינו בגאולה זו האחרונה? איך זה יכול להיות שיש את הנפילות האלה?

אַל-תֹּאמַ֣ר בִּלְבָֽבְךָ֗ בַּֽהֲדֹ֣ף יְהֹוָה֩ אֱלֹהֶ֨יךָ אֹתָ֥ם | מִלְּפָנֶיךָ֘ לֵאמֹר֒ בְּצִדְקָתִי֙ הֱבִיאַ֣נִי יְהֹוָ֔ה לָרֶ֖שֶׁת אֶת-הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וּבְרִשְׁעַת֙ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה יְהֹוָ֖ה מֽוֹרִישָׁ֥ם מִפָּנֶֽיךָ: {ה} לֹ֣א בְצִדְקָֽתְךָ֗ וּבְיֹ֨שֶׁר֙ לְבָ֣בְךָ֔ אַתָּ֥ה בָ֖א לָרֶ֣שֶׁת אֶת-אַרְצָ֑ם כִּ֞י בְּרִשְׁעַ֣ת | הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ מֽוֹרִישָׁ֣ם מִפָּנֶ֔יךָ וּלְמַ֜עַן הָקִ֣ים אֶת-הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע יְהֹוָה֙ לַֽאֲבֹתֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַֽעֲקֹֽב: {ו} וְיָֽדַעְתָּ֗ כִּ֠י לֹ֤א בְצִדְקָֽתְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱ֠לֹהֶ֠יךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֜ אֶת-הָאָ֧רֶץ הַטּוֹבָ֛ה הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּ֑הּ כִּ֥י עַם-קְשֵׁה-עֹ֖רֶף אָֽתָּה:

לא מובן. אם להיות צדיק זה לא קריטריון לירושת הארץ – "לא בצדקתך" – אז למה – "רשעת הגוים" – מביאה לנו את הארץ? מה הקריטריון? אלא, מבאר הרב שרקי, ישנם שני מרכיבים בירושת הארץ, האחד הוא הכניסה והכיבוש של הארץ והאלמנט השני הוא ההתמדה בישיבה בה. הזכייה בארץ כתובה מלמעלה, הובטחה לאברהם בברית בין הבתרים, ברית נצחית. אבל כדי להמשיך ולהתמיד בישיבה בארץ הקריטריון הוא להיות מוסרי, ישר. אנחנו רואים זאת גם בדברי רש"י הראשון על התורה – "ונתנה לאשר ישרה בעיניו", וגם בדברי הנביא ירמיהו (כ"ז, ה'): אנכי עשיתי את הארץ... ונתתיה לאשר ישר בעיני". אבל לא בהכרח המוסר כפי שאנחנו מפרשים "לא בצדקתך..", אלא, על פי הקריטריונים של הקב"ה.

אז מהו היושר הזה, הישר בעיני הקב"ה, שאפיין הן את הדור שכבש את הארץ בימות יהושע והן את דור תש"ח? לכאורה אלו הראשונים תלמידי משה רבינו ואלו חילונים ברובם? אלא, שגם לאלה וגם לאלה, היה יושר פנימי של זהות. הזדהות פנימית ואמתית של הקשר בין עם ישראל וארצו. ממשיך הפסוק ואומר "כי עם קשה עורף אתה", אנחנו מזהים את הביטוי "קשה עורף" כעקשנות שלילית. אבל, המהר"ל מפרש את הביטוי הזה כתכונה חיובית של דבקות באמת ובצדק. זהו הישראלי ה"לא פראייר" עלי לא יעבדו, עד שלא תתנו לי הוכחות אני לא מאמין (עורף = שכל). קשיות העורף הזאת והיושר הפנימי גורמים לבעיטה בתורה הקטנה של הגלות ורצון עמוק לקלוט ערכים גבוהים של תורה ושל צדק וכך אנחנו נמצאים בדור שנראה דל, בועט, אבל הוא בעיקר, צמא.

חיזוק יסודות המוסר הישראלי אל מול המוסר הנוצרי והמוסלמי, היושר, האמונה בצדקת הדרך עד כדי קשיות עורף והרצון לנחול באמת את כל חלקי הארץ, כל אלו המשימות העומדות בפנינו. ללמוד את זה, ללמד, לשמור ולקיים.

שבת שלום,

איתן