בס"ד

פרשת "שלח לך" תשע"ו

השבוע נפרדנו ממחזור נוסף של תלמידות י"ב. לא משנה איך היו שנות הלימוד, לא משנה כמה "נאבקתי" בתלמידי י"ב במשך השנים ללמוד, ליזום, לשמוע ולהשמיע עוד קצת (ועוד כל מיני דברים שרציתי), בסופו של דבר, כאשר מגיעים לרגע הזה של הפרידה, יש את היכולת הטובה ביותר לראות את הכל ב"זום אאוט", מבט כולל ורחב של כל השנים ובדרך כלל בסוג כזה של מבט רואים את הטוב (להבדיל זה מה שרואים כאשר נפרדים מאדם שנפטר), לא בגלל שמתעלמים מהקשיים, לא בגלל שרוצים לשכנע את עצמנו שהיה רק טוב, אלא, זה באמת נכון שכמעט תמיד הכיוון הכללי הוא התקדמות שהכיוון הכללי הוא טוב, גם אם היית רוצה לראות את הפרטים קצת שונים. וכשאתה עוקב במרחק של אפילו שנה אחרי מסיימי השמינית אתה רואה, לרוב, לשמחתך, את אותם הדברים שידעת שקיימים בתלמיד הולכים ונובטים. אז גם אם יש צביטה קטנה (אגו?) בכך שזה לא קרה "אצלי", האמונה בכל הדבר הזה שקוראים לו "חינוך" מתחזקת.

אבל, יש קשיים, המעבר בין עולם תיאורטי של לימוד, שגם העשייה בו מאוד מובנית ומודרכת אל עולם המעשה, הצורך להשתלב בו, אותו יום יום המלא בקשיים, הצורך להתמודד עם מצבים ואנשים ללא אותה התמיכה שקיבלת בשנים שהיית תלמיד או ילד קרוב לבית, המעבר הזה קשה. בעולם הפסיכולוגיה אומרים כי החיים, החל מהלידה, רצופים מעברים ואם לא עשית את המעבר נכון, אתה עוד תתמודד עם החוסר הזה בהמשך, אם לא מיצית את השלב הקודם והרסת אותו (ומכאן התחושות הקשות והבעיות בזמן המעברים כמו בגיל ההתבגרות), הרס ההופך ליסודות של השלב הבא, אותו שלב הבא יהיה בנוי על יסוד רעוע ולא יציב.

בני ישראל במדבר חיו בעולם הקרוב לגן עדן, אוכל, בגדים ושאר הצרכים יש בלי הגבלה, את הופעת הקב"ה רואים בקלות ממש עין בעין ונמצאים תחת השגחתם הרוחנית של משה, אהרון ומרים. שניים עשר המנהיגים של העם הזה מגיעים לארץ ישראל ומתברר להם מה אמור לקרות בעוד כמה ימים; חקלאות, בנייה, פוליטיקה, עבודה, כסף...בלגן ולכלוך. עשרה מתוכם אומרים – "לא רוצים!", לא רוצים לרדת מעולם הישיבה הקדושה לעולם של צבא ועבודה, רק נתרחק ככה מהקדוש ברוך הוא!. באותו אופן אפשר לפרש את המחלוקת בין יצחק לרבקה; הקשר הפנימי של הקדוש ברוך הוא עובר בוודאות ליעקב, אבל הארץ? ליצחק הייתה מחשבה שהיא תינתן לעשיו, שהוא יעבוד ויילחם עבור יעקב שימשיך לשבת בישיבה. רבקה הבינה שברכת הארץ היא הברכה של הקשר הפנימי עם הקב"ה, שכן, לעבוד ולהילחם זה מלכלך, אפילו אפשר להיפגע גופנית ורוחנית (ובהחלט זה קרה לאחר הכניסה לארץ), אבל זוהי האחדות של האמתית של קידוש ה' בעולם, לגלות את הופעתו בכל אלמנט של החיים, גם זה הנראה לכאורה רחוק ממנו מאוד.

לאורך הגלות הארוכה ועד ימינו אלו, המוטיב הזה של המרגלים ממשיך להופיע, אותו חוסר ביטחון לאומי, אותו רצון להפריד בין הקודש למה שנראה כְּחול, אבל החוסר ביטחון הזה גם מעיד, בעצם, על תכונת הענווה של העם ובסופו של דבר יתברר כי הרצון שלנו למדינה הוא לא רצון של אינטרס כלכלי / פוליטי / מדיני / בטחוני בלבד, אלא, הוא הדרך לבצע את המשימה אשר הוטלה על העם הזה, אשר תביא, בסופו של דבר לשלום והצלחה בכלל העולם.

זה, אולי, מה שמסביר איך תקומת עם ישראל בעת החדשה ותחילתה של הגאולה, לא קמה מתוך הממסד הרבני (על אף שהיו רבנים שהיו ציוניים, אך הם לא הובילו את כלל העם), אלא, דווקא, ציבור חילוני שלא חשש לצאת מהעולם הרוחני של הישיבות אל העבודה. הגמרא במסכת סנהדרין הדנה בימות המשיח (סנהדרין צח:) מביאה את המימרא הבאה:

אמר רב יהודה אמר רב: עתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד להם דוד אחר [93], שנאמר (ירמיהו ל ט) ועבדו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם; 'הקים' לא נאמר, אלא 'אקים'. [94].

"אחר" המוזכר בגמרא הוא בדרך כלל כינוי גנאי לאדם אשר יצא מן הדת ואכן בעת הזאת העמיד לנו הקב"ה דוד (בן גוריון) אחר, אדם שלא היה דתי, אבל היה בו את אותו העוז של כלב בן יפונה ויהושע בן נון לומר מול כל המתנגדים מבית ומחוץ "עלה נעלה וירשנו אותה" והשאר היסטוריה...

"שלח לך אנשים.." רש"י מפרש את ההדגשה של המילה "לך", שלכאורה מיותרת, בכך שהשליחה הייתה בשביל משה ולא רצון ה', לא אכנס לסוגיה הזו, אלא, לנסות להתחבר לאותה שליחה של משה, אותה תחושה של - חינכתי את הדור הזה (עוד מעט יתברר לו שהם הולכים להישאר 40 כיתות...), אני סומך על הבחירות שלו ושולח אותו לדרכו בביטחון כי "שלוחו של אדם כמותו", היכולת הזו של להתגבר על התחושה של "בוא תהיו לידי", "את הדבר הקשה אני אפתור" ולשלח את התלמיד שלך לדרכו כדי שיוביל היא תכלית החינוך האמתית בעיניי.

אז לכם, מסיימים ומסיימות יקרים ויקרות (ולא רק מסיימי י"ב..), על אף הקשיים ואולי גם בזכותם, אני סומך עליכם, המשיכו לעלות, לעשות ולפעול, אל תפחדו לפעמים גם להיפגע ולהתלכלך כל עוד אתם בטוחים באמונתכם בצדקת הדרך. אני כאן בעורף שלכם לדיבור, לייעוץ, להקשבה ואשמח גם להיות אתכם בחזית ההובלה בכל דבר שתבחרו לעשות.

שבת שלום,

איתן