בס"ד

פרשת בהעלותך – יציאה לחופש הגדול

חופש!!!!!

אבל עוד כמה מילים על שנת הלימודים שחלפה, כל אחד ואחת מנקודת מבטו השונה; האתגרים, ההצלחות, הכישלונות, מה למדתי, מה עשיתי ומה הייתי עושה אחרת. אני חושב שנקודת המוצא צריכה להיות סיפוק על ההתקדמות והעשייה והתרגשות לקראת היכולת לתקן בשנה הבאה. אני מסתכל אחורה על הדרך שעברתי השנה, רואה את הדרך ומתמלא סיפוק, כי אני רואה את הדרך כולה כיחידה אחת, גם אם במהלך הדרך הזאת היו כמה בורות שנפלתי בהם, הרי שדרך ארוכה נגלית לעיני במבט לאחור ודווקא גודל הדרך ממלא אותי בתחושת אחריות לדרך שצריך לסלול בשנה הבאה ב"ה.

כידוע יש שתי סיבות להיות מורה – 1. יולי. 2. אוגוסט (והאמת שיש עוד סיבות: חגי תשרי, חנוכה, פסח, הצגת שביעית....), אבל אני חושב שאחד הדברים הטובים ביותר שיש במקצוע ההוראה הוא דווקא ספטמבר. הידיעה הזאת שגם אם שגיתי ופספסתי והקשר עם התלמידים קצת צלע וציוני הבגרות... עוד מעט אני אוכל להתחיל מחדש, עם כיתה חדשה, עם אותה כיתה שבגרה, לתקן מערכים... זו מתנה נפלאה שכל מורה ותלמיד צריכים להעריך, אין את זה בהרבה מקצועות.

ה'שפת אמת' מביא על "ויעש כן אהרון" המופיע בפרשת בהעלותך: שלא שינה (ציטוט מדברי רש"י) כי עשה מעשה המצווה כל ימי חייו בכוונה ורצון אחד. כי דרך כל אדם שבהתחלה מתעורר לטוב, אח"כ נשכח ממנו וצריך לחפש התעוררות באופן אחר תמיד והאמת כי ההתפעלות הראשון הוא המובחר..." ה'שפת אמת' עונה בהבלעה על השאלה, מה השבח הגדול של אהרון ש"לא שינה"? ברור שאסור לשנות ממה שאמר הקב"ה! אם היה משנה, היה חוטא! אלא, שאהרון קיים בהתרגשות ובכוונה את מצוות העלאת הנרות בכל יום כאילו עשה זאת בפעם הראשונה המרגשת בחנוכת המשכן.

כאנשים מאמינים, המילה "חופש" תמיד שמה אותנו באיזה מתח, הרי הקונוטציה הטבעית של חופש = אני יכול לעשות מה שאני רוצה, מנוגד (לפחות בראייה שטחית) באופן הכי בסיסי לקיום תורה ומצוות; מניין בבוקר, תפילות, תשעת הימים, סרטים, צניעות ועוד ועוד.. כולנו יודעים לצטט את "עבד ה' הוא לבדו חופשי", אבל לך תסביר את זה לעצמך כשאתה רוצה עכשיו משהו כל כך...

חופש הוא דבר נפלא, חידוש הכוחות, זמן להעמיק את החברות ולעסוק בכל אותם דברים שלא הספקנו במהלך השנה והחופש גם מאפשר את העצמת האחריות והבגרות, מתוך זה שישנן הרבה התמודדויות שעלולות גם להוביל לנפילות גדולות מאוד וסיפורים על כך יש בלי סוף ומכאן החשש של ההורים והמורים. אם כן כיצד להתמודד עם כל אותם האתגרים כדי שיובילו אותנו להרוויח מהחופש ולא להפסיד?

המשנה במסכת אבות אומרת (פרק ב' משנה ד') : הוא (רבן גמליאל) היה אומר: עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו .בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך.

מה הכוונה בלעשות את רצוני כרצון הקב"ה? אלא, ('שפת אמת') שהאדם צריך להאמין שהרצונות שיש לו הם לטובה, חלקם משום שהם באמת טובים וחלקם יכולים להיות טובים אם ינוצלו הכוחות שלהם לטובה, בפרשה: וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר (במדבר י"א ד'), האספסוף מתאווה לתאווה, תאווה נשמעת שלילית, אבל בלי תאווה, בלי רצון חזק האדם לא יכול להתקדם לשום מקום, שום טוב לא יצמח כי אין כוח, אז כאן התאווה הייתה פסולה, גם בחטא העגל הרצון לקשר עם אלוהים הוא רצון טוב רק לקחו אותו לכיוון השלילי, לכן על האדם להכיר את רצונותיו, את כוחותיו ויכולותיו ולתעל אותם לכיוון חיובי.

אז כן, צריך להעמיק בלימוד של מהו רצון (כפי שכתבתי למעלה) ומהי בחירה חופשית (בהזדמנות אחרת) ואיך בכלל לתכנן את הבחירות שלנו, אבל בואו נהיה מעשיים; נצלו את החופש להיות יותר עם המשפחה, לא רק באיזה חופש מרוכז בסוף אוגוסט, אלא, אפילו לאכול יחד ארוחות של ימי חול, לשחק ולדבר יחד (לא על בית ספר! J), העמיקו את קשרי החברות בטיולים או בכל פעילות אינטנסיבית יותר שהיא גם מהנה וגם מצריכה שיתוף פעולה (ללחוץ על ה-PLAY בשלט ביחד לא נחשב.. ;) ), קראו ספרים ובעיקר תהיו עסוקים בעבודה, בהתנדבות ובכל מה שעושה לכם טוב.

שבת שלום לכולם,

לתלמידות האולפנה – תהנו משבת האולפנה,

חופש מוצלח בו אשמח להיות בקשר.

איתן

אחד מהיסודות של התשובה, במחשבתו של האדם, הוא הכרת האחריות של האדם על מעשיו, שבא מתוך אמונת הבחירה החופשית של האדם ]...[ ובזה הוא מברר לעצמו את חופש רצונו ועוצם יכולתו על סדרי חייו ומעשיו, ומתוך כך הוא מפנה לפניו את הדרך לשוב אל ד', לחדש את חייו בסדר הטוב. )אורות התשובה פרק טז(