בס"ד
מה מסתיר אדם. מה מסתתר, בתוכו, מאחוריו, מסתיר אדם את עצמו, נחבא בין כליו. סוחב על עצמו משא, הריני ככלי מלא בושה. אל תתקרב אלי. אל תגע בי, במקום הזה. הוא, בעצמו, לא רוצה, להיות שם עם עצמו. יש מקומות שהוא חי בתוך ענן. סמיך. לא יכול לזוז. נושא גדול, הבושה. רחב. מפחיד להתקרב אליו. כל כך הרבה אנרגיה כדי לשמור, להגן, להסתיר. אנרגיה, שבסופו של דבר, מחכה להשתחרר, להתנקות אל מול קרני השמש המחטאות. מרגישים בחוש, שמתחתיה אפשר, לגלות אוצרות.
וכשאי אפשר ממש להתקרב, אתה יכול רק להיות. לקרוא מרחוק. להבין שאי אפשר לדחוק את האדם, לדחוק את השעה, שייפתח כאן ועכשיו, שיגיד כבר מה עובר עליו[!!!]. לעמוד. לקרוא, להיות שם, לשדר בכל דרך אפשרית, אני כאן, אני כאן. אפשר להשען. ולהתקרב צעד. לעמוד. לקרוא. להתקרב. אם צריך, צעד אחורה. לעצור, לקרוא. להתקרב.
יבוא..
שבת שלום ובשורות טובות,
איתן.
…דכתיב ולא יכול משה לבוא. הגם כי כחו של מרע"ה מאוד נעלה. מ"מ [מכל מקום] אמרו בשבילכם הוא נדבר עמי. פרשנו כי מדריגת בנ"י עתה היו בעלי תשובות. ובדרך ושביל הזה שהיו בנ"י מוכנים דיבר עמו. וזה הדרך הוא שצריך קריאה והתקרבות. וי"ל [ויש לומר] פי' הפסוק כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא. שהם ב' מדריגות של צדיק גמור ושל בעל תשובה. ובנ"י תיקנו ב' הדרכים. תבחר ותקרב כמ"ש במ"א. ואז הם בחילא סגי יתיר. שכן עליו הוא מדריגה הבאה בעזר עליון… [שפת אמת, ויקרא, תרמ"ה]
ספר שמות, מסתיים בתיאור תמציתי של מסעי בני ישראל. הענן יורד, עוצרים, עולה, מתקדמים. נשמע תיאור טכני. לעומת זאת, ה'שפת אמת', מתאר, כך אני מבין, מצב תקוע, מוגבל, שבני ישראל נמצאים בו. ובאמת, מדגיש הרב שרקי, כי הפסוק האחרון של ספר שמות, דומה לפסוק האחרון של ספר דברים, של סיום התורה "אשר עשה משה לעיני כל ישראל", רק כאן, ישנה תוספת של שתי מילים אחרי "לעיני כל בית ישראל" - "בכל מסעיהם". עוד לא הצלחנו לסיים את המשימה, צריך עוד לצאת למסע.
המצב כל כך תקוע, יש עוד חלקים לא פתורים בעם הזה, שגם משה, הוא ישראל, לא יכול להתקרב לאוהל מועד. יש שם ענן. בתוכו כבוד ה'. ואי אפשר להתקרב. בושת העגל, התלונות, תקופת העבדות הארוכה, אולי, אפילו, קבלת האוכל בחינם.
תפקידו של ספר ויקרא, אומר ה'שפת אמת', ללמד איך אפשר לגלות את כבוד ה' מתוך הענן, דווקא מתוך הענן. הצדיקים הגמורים לא רואים ענן, רק את כבוד ה', אבל, בעלי התשובה, מגלים את הכוחות לחצות את הענן בדרך לגילוי. מתוך הענן יוצא קול קורא, 'ויקרא'. בלי מילים מפורשות. יש קול שקורא מתוך הענן. אני כאן, אני כאן. אחרי הקול, מגיע הדיבור, התיקון, 'אדם כי יקריב'. הנה המתכון.
אני קורא, עכשיו זה חייב לבוא מכם.
בואו, תתקרבו…
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה